חוקרים מאוניברסיטת באזל מסבירים שלמרות שאנשים טוענים שהם טובים בלחזות מה אנשים אחרים אוהבים או לא, אנחנו הרבה פעמים רחוקים מלהצליח בכך.

למסקנה זו הם מציגים, למרבה ההפתעה, הוכחות שמראות שככל שאנחנו מכירים מישהו טוב יותר, במקום שיכולת החיזוי שלנו תשתפר, היא דווקא נחלשת.

בסדרת מחקרים, המשתתפים שהתבקשו לאמוד את העדפותיהם האישיות של אנשים שהם הכירו במשך זמן קצר יחסית, צדקו ב-42% מהפעמים. וראו זה פלא, דווקא אלה שניסו לחזות את העדפותיהם של אנשים שהם מכירים במשך זמן ארוך בהרבה צדקו רק ב-36% מהמקרים.

יתכן שהתוצאה המשמעותית ביותר הייתה עד כמה נמוכה מודעותם של האנשים לרמת ההיכרות שלהם עם אנשים אחרים. בניסויים מקדימים, שתי הקבוצות העריכו שרמת החיזוי שלהם תעמוד לפחות על 60% (מתוך Insideinfluence.com).

למרות שתוצאותיו של המחקר הזה עשויות להפתיע, הסיפורים הרבים ששמעתי בתור מאמן נישואין ומערכות יחסים, בהחלט מגבים אותן. הבעיה הגדולה ביותר שיש לרוב הזוגות אינה מה שהם לא יודעים זה על זה, אלא מה שהם חושבים שהם יודעים.

מדהים לראות באיזו תדירות האנשים שמגיעים לאימון זוגי – חלקם בזוגיות בת עשרות שנים – משוכנעים שהם יודעים הכל על בני הזוג שלהם, כשלמעשה נראה שאין להם מושג. למרות שחוסר הידיעה שלהם ניכר היטב בעיני (ובעיני בן הזוג שלהם), אין הדבר ברור להם כלל וכלל.

למעשה, כפי שמעידות תוצאותיו של המחקר הנ"ל, רמת הביטחון שלהם במה שהם יודעים היא לעתים קרובות האינדיקציה הטובה ביותר לכמה הם רחוקים מהאמת.

המחקר מנסה לזהות את הסיבות לכך שמערכות יחסים ארוכות טווח מאופיינות בפחות ידע ומודעות – ומציע השערות כמו פחות מוטיבציה ללמוד, סבירות גבוהה יותר להניח שיודעים, או נטייה גבוהה יותר לספר שקרים לבנים בקרב זוגות המצויים במערכות יחסים מחייבות.

הסברים אלה סבירים, אבל הם אינם נוגעים בנקודה היסודית הבאה: אנחנו נוטים לשכוח שהניסיון שלנו הוא תוצר של תפיסת החיים האישית והייחודית שלנו.

כתוצאה מכך, אנחנו בדרך כלל משווים ניסיון רב יותר עם ידע רב יותר, אולם האמת היא שלא משנה עד כמה אנחנו משוכנעים לגבי מה שנראה לנו נכון, אסור לנו להניח אף פעם שכך זה נראה גם בעיני הזולת.

אם נפנים זאת היטב, נחוש בשילוב עוצמתי של ענווה וסקרנות. ענווה ביחס לפרספקטיבה שלנו, וסקרנות איך באמת נראה העולם מבעד לעיניהם של בני אדם אחרים.

אני נדהם מסוגי הדברים שאנשים מאמינים שהם יודעים זה על זה. נתקלתי בבעלים שמשוכנעים שלנשים שלהם לא אכפת מהילדים, ונשים שמאמינות שכל מה שהבעלים שלהם רוצים הוא לשעבד אותן.

היו אפילו אנשים שאמרו לי במלוא הכנות שבני הזוג שלהם נהנים להתנכל להם ולא לשתף איתם פעולה, כמעט כאילו שהם מאמינים שאנשים מתעוררים בבוקר, מביטים במראה ואומרים לעצמם, "אני חושב שאני הולך להרוס היום למישהו את החיים!"

פעמים רבות הם כל כך מאוהבים בתפישת המציאות האישית שלהם, שאפילו כשבן הזוג או החבר מתכחש לכל מחשבה או כוונה מסוג זה, הם מסרבים להאמין לו.

הנחת היסוד של חפות מפשע שעומדת בבסיס מערכת המשפט המערבית, אינה מצליחה לעתים קרובות להחיל את עצמה על מערכות היחסים הבינאישיות שלנו. לרבים מאתנו יש סיכויים רבים יותר לצאת זכאים אם ניפול לידיו של שופט אנונימי מאשר לידיהם של אלה שאמורים להכיר אותנו ולדאוג לנו.

על פי חכמינו ז"ל, חורבן בית המקדש, חסרונה הכואב של הקדושה בעולמנו וקרוב ל-2,000 שנות הסבל שעוברות על עמנו כתוצאה מכך, נובעות כולן משנאה חסרת בסיס (שנאת חינם).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

חשוב שנבין שמרבית השנאה אינה נובעת דווקא ממעשיהם של בני האדם, אלא מהנחות חסרות בסיס שאנשים אחרים מניחים ביחס למחשבותיהם ומניעיהם.

אין ספק שיש אנשים שמחליטים החלטות אומללות ומתנהגים לא כראוי על פי סקאלה אובייקטיבית, אבל אסור לנו לשכוח שנטייתנו לייחס להם כוונות זדון, ולא המעשים עצמם, הם שמעוררים בנו את הכעס, הטינה ובסופו של דבר את השנאה שאנחנו מרגישים בתוכנו כלפי אחינו בני האדם.

בפעם הבאה בה נחוש דחף לשפוט מישהו שאנחנו מכירים – בין אם הוא קרוב משפחה, חבר לעבודה או ידיד – בואו נעצור רגע ונחשוב כמה מתסכל להרגיש שמישהו לא מבין אותך ודוחה אותך.

עם קצת ענווה, יתכן שנוכל לשחרר את הנחותינו הקדומות, ולשקול את האפשרות שהאנשים השונים בחיינו, אינם שונים מאתנו באמת. הם מנסים לעשות את הטוב ביותר שביכולתם, ולא משנה איך זה נראה בעינינו.

(הרב מרק ספירו, Aish)

]]>