כל הורה מוצא עצמו אינספור פעמים בסיטואציות בהן הוא מסוגל לעבור בין רגע מאהבה עצומה ליוצאי חלציו לזעם בלתי נשלט עליהם בעקבות מעשה קונדס או אמירה שלולת רסן של יקיריו. אישה יקרה אחת שהגיעה לקבלת ייעוץ וטיפול בנוגע להתמודדות עם ילדיה, השמיעה באוזניי בצער גדול וכשתסכול רב ניבט מתוך עיניה כי"אני כבר לא יודעת מה לעשות עם בני בין העשר! אם לומר את האמת ועד כמה שקשה לי לומר זאת, ואולי אפילו תחשבי שאני אמא נוראית, אבל לפעמים אני מרגישה שאני פשוט שונאת את הילד שלי! זה עצוב אבל זו האמת! הוא פשוט מוציא אותי מדעתי ואני לא יכולה לשאת זאת יותר. כל מה שאני מבקשת הוא עושה ההיפך, בכל דבר ועניין הוא עושה לי דווקא ואני כבר לא יודעת מה לעשות איתו. הוא משתולל וצורח בלי כל סיבה נראית לעין ואני משתגעת. פשוט משתגעת ממנו!!".

כמובן שדבריה של אישה זו משקפים מצב קיצון אך כל הורה נתקל באינספור מצבים בהם חש הוא כי השליטה על חייו ועל חיי עולליו ניטלת ממנו, משום שאינו מצליח להשפיע על ילדיו לנהוג בדרך הרצויה והישרה. פעמים רבות אנו מבחינים כי ילדינו מסגלים לעצמם כל מיני התנהגויות חריגות כגון בכיה במקום דיבור, צעקות, עשיית "דווקא", התעלמות ועוד. במצבים אלו אנו נוטים לתייג את ילדינו ולהדביק עליהם תוויות כגון: בכיין, עקשן, שקרן וכהנה וכהנה שמות לא מחמיאים, שמבחינתנו משקפים במדוייק את מצבו העגום של ילדינו. על כן באתי בדבריי אלה להעיר ולהאיר את עיניי ההורים לסיבות שעומדות מאחורי חלק ניכר מהתנהגויות חריגות אלה תוך מתן דרכי פתרון יעילים.

אז ראשית כל חשוב שנבין שכל ילד מחפש דרך אל לב הוריו. הדבר מוטבע בנפש האדם כאשר מבלי "שייכות" פיסית, רגשית ונפשית להוריו ולחוג משפחתו הוא יהא כדג מחוץ למים, נטול חמצן. כל ילד רוצה שיתעסקו רק איתו ורק בו, קל וחומר כשיש עוד אחים (מתחרים) בסביבה. כמובן שכאנשים עובדים אשר צריכים מן הסתם גם לנהל בית, אין לנו עשרים וארבע שעות להעניק לכל ילד, מה שגם לא היה נכון לעשות אף אם אכן היה לנו את כל עשרים וארבע השעות להתעסקות בו. נוצר מצב בו הילד כל הזמן מתחרה על הזמן ותשומת הלב של הוריו, וזה כלל לא משנה אם ההורה נותן לו רק קצת או המון מזמנו.

בנפש כל ילד קיים מנגנון משומן היטב אשר מושך אליו את תשומת לב הוריו, אף אם היא שלילית בעיקרה. הרי אם נחשוב על כך ברצינות נגלה שככל שהילד "מעצבן" אותנו יותר, כך אנו עסוקים בו יותר. רק חישבו על כמה מחשבה וריכוז מושקעים במחשבה על ה"פליק" שהוא עומד לחטוף וכמה עוצמה יש באותו ה"פליק" כאשר הוא מגיע עם פרץ של רגשות וכעס מצד ההורה. ו... המטרה הושגה!

חשוב לי לציין כי אין בכוונתי לומר שילדינו הינם יצורים מניפולטיביים, כי אם שיש בהם מנגנון הישרדותי עוצמתי אשר מוכן לספוג יחס שלילי ומלבד שיחושו שאיכפת מהם. ואכן ניתן לשמוע על ילדים רבים שסיפרו שחשו לא שייכים או שלהוריהם כלל לא איכפת מהם, משום שלא כעסו עליהם או שלא התעניינו במעשיהם לטוב ולמוטב. המסקנה המתבקשת היא שילדינו מחפשים דרך אל ליבנו, וכעת הבחירה היא בידינו: האם להעניק לילד את מה שהוא זקוק לו כחמצן לנשימה באופן שלילי או חיובי.


ונעבור לשלב המעשי -

*לפני הכל, חשוב שנזכור שכל מה שילדנו מנסה להשיג הוא חום ואהבה! אם ניתן לו מאלה בצורה חיובית יפחת הצורך שלו להתנהג בצורה שלילית. על כן, בכל הזדמנות אפשרית שתזדמן לידינו נעביר ליטוף על פני ילדנו, ננשק על מצחו או נאמר "אתה ילד טוב", "אני אוהב/ת אותך" או "אתה מתוק" וכדומה. כשהילד יקבל שפע של יחס חיובי (לא צריך לעזוב הכל ולעשות זאת אלא אפילו "על הדרך"), לא יהיה לו צורך למשוך עוד ועוד יחס שלילי.

*כשהילד מתחיל להשתולל נאמר לו "אני רואה שאתה רוצה חיבוק", "אני רואה שמשהו מציק לך, בוא אליי ואתן לך נשיקה" וגם אם הוא לא רוצה לבוא, נאמר לו מילות חיבה ונתעלם עד כמה שניתן מהמעשים השליליים בכדי לא לתת להם מקום ונפח.

*הפסיקו תיכף ומיד עם הדבקת התוויות! הילד לא "עקשן" במהות שלו, כמו גם לא "שקרן" או "עצלן" או "בכיין". מילים שכאלה מקבעות את הילד במקום ולא מאפשרות לו לזוז ממנו. מעשיו מתחילים כהצגה, אך כשההורים הופכים זאת למהות, הוא מאמין להם. במקום להגיד לילד "בכיין" תאמרו לו "לא נעים לנו שאתה בוכה", ובמקום עקשן "חבל להתעקש", או במקום "שקרן" תאמרו "לא מתאים לך לא לומר את האמת".

*דוגמא אישית היא עיקר החינוך! אם אני צועק וצורח תדיר, הכיצד אוכל לבוא בדרישה לילדיי שיפסיקו לצעוק ולצרוח? אם אני מתעסק כל היום בכסף וחשבונות בפני ילדיי, הכיצד אוכל לצפות מהם שיבינו שלימוד תורה הוא העיקר? ולסיום, אם אני יוצא שוב ושוב מכלל שליטה, כיצד אצפה שילדיי לא יאבדו רסן? אך אם אני מתאפק וסופר עד עשר לפני שאני מגיב לדברים שאינם נוחים או נעימים לי, ילמדו אף ילדיי להתאפק ולא לנהוג באימפולסיביות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

*אם ברצונכם למגר תופעות והתנהגויות שליליות, אזי אל תתנו להן במה כמודל: "אין כרטיסים וקהל צופים אז אין הצגה". כלומר, נכון יהיה להתעלם כאשר הילד מתנהג באופן חריג, ולא להתייחס למעשיו כלל. כלומר, לא לצעוק עליו, לא להילחם בו, לא לנסות לגרום לו להפסיק שכן כל תגובה שכזאת תוביל לתוצאות לא רצויות של המשך ההשתוללות. תוכלו לומר: "כשתירגע אשמח לשמוע מה מציק לך", "אני יכול לתת לך חיבוק אם אתה רוצה".

*ההתעלמות מהמעשים השליליים, באם תיעשה מספר ימים בהתמדה, בד"כ תביא לירידה משמעותית באינטראקציה השלילית, שכן כפי שאמרנו קודם, אם הילד יראה שלא מתייחסים למעשיו, הוא כבר לא ירגיש צורך לעשותם. ועוד, בבסיס הילד, אין דבר בעולם שהוא רוצה יותר מאשר לשמח את הוריו. אם לא תרדו יחד איתו למקום שלילי, תוכלו להוביל אותו למקום חיובי.

לסיכום, אם אנו נגררים אחרי ילדינו למקום השלילי אליו הם רגילים לברוח, איננו יכולים להשפיע עליהם לסגל התנהגויות חיוביות. חינוך הילדים בעיקרו היא עבודת המידות של ההורים! ככל שנתייגע בעבודה מאומצת על מידת הגאווה שמולידה את מידת הכעס ייטב לנו ולבני ביתנו. אין אנו אמורים לשלוט על ילדינו כי אם לעצב את אישיותם ולזכור שהם לא באמת שלנו, כי אם פיקדון יקר ערך שהופקד בידינו לזמן שאול וכלן אין שום עניין לגרום להם לעשות רק מה שאנו רוצים אלא להוליד בהם רצונות טובים וחיוביים על ידי דוגמא אישית, חום ומלא אהבה. בהצלחה!

חגית אמאייב, מהתוכנית "אשת חיל" בערוץ 10, מפתחת שיטת הטיפול הזוגי הייחודי באמצעות קלפים "בשניים" המותאמים לציבור החרדי הבאים לתת פתרון לבעיות בתקשורת, למניעת השחיקה הזוגית ולחיזוק הקשר פרטים באתר הבית "בשניים ויותר" ומנהלת האתר "טוב צימר" צימרים המותאמים במיוחד לציבור הדתי-חרדי ובאתר הבית

]]>