השמחה היא רגש פנימי המלווה ומשפיע עלינו ועל ההתנלות שלנו. השמחה אינה תוצאה של מצב חיצוני זה או אחר, אלא היא פנימית לגמרי, ותלויה באשיותנו, באמונה שלנו, בהכרה ובמודעות שלנו ובמעשים שלנו. לכן בכל מצב שהוא, נוכל לשמוח או לא שמוח.

נשים לב להבדל בין שמחה למצב רוח. מצב רוח זה לא שמחה. מצב רוח מבטא את הלך הרוח שלי מול דבר מסוים. ז"א שמצב רוח הוא מתנה. מותנה בכך שאם יש לי או אין לי דבר מסוים שאני מאד חפצה בו, או אם "קמתי הבוקר על צד ימין או שמאל", או אם שיבחו או העליבו אותי... וכך מצב רוחי משתנה בהתאם. כשמו כן הוא – בא והולך עם הרוח. לעומתו, השמחה היא פנימית, ומגיעה ממקומות עמוקים בתוכינו. היא קשורה לפן הנשמתי שבתוכנו. היא אחת מהעיקרים בעבודתנו הפנימית, והיום כבר ידוע שהשמחה היא חלק מהריפוי והאיזון של האדם. לכן יש היום אסכולות שלמות שעוסקות בחיבור לשמחה כמו: יוגה צחוק, חשיבה חיובית, אימון אישי לשמחה מיטבית, פסיכולוגיה חיובית ועוד. כל הקטגוריות האלה מצביעות על הצמא לשמחה שישנו בימנו. והשאלה הנשאלת היא האם אנחנו בכלל יודעים איך לשמוח?

בית הגידול המרכזי לנפש בריאה אצל הילדים הוא: השמחה. השמחה היא דשן ואויר. היא כל מה שילד זקוק לגופו ולנפשו. שמחה היא הבסיס לכל. כשיש את הרכיב הזה באוירה המשפחתית, אז אפשר בלי הרבה מאמץ לגדל ולפתח ולהצמיח את הילדים. אם ניקח שני ילדים עם אותו פוטנציאל, האחד שגדל בבית שיש בו שמחה באופן בסיסי, והשני גדל בבית שיש בו הרבה ויטמינים אחרים (חסד, אמביציה) אבל לא שמחה, אז נראה שהתפקוד של הראשון בחיים כבוגר יהיה באיכות הרבה יותר גבוהה. מכאן לומדים, שהשמחה היא הבסיס.

רשאית לדעת שלא כולנו נולדנו עם ה DNA של "והיית אך שמח", אבל זה צו לשמוח גם מצד התורה וגם מצד המציאות. אז מה עושים? עובדים! שמחה זו עבודה כמו כל עבודה. גם כשכועסים זה נקרא שעובדים. גם כשעצובים זה נקרא שעובדים. וגם ששמחים זה נקרא שעובדים. אז מהי עבודת השמחה? קודם כל, הופכים אותה לשאיפה! כשאנו קמים בבוקר, ננסה לראות את הטוב והאופטימי ביום הזה שמולינו, ונאמר לעצמנו בהצהרת כוונות ממש: "היום אני אשמח"! ולבדוק איפה אפשר להזרים כח ואנרגיה של שמחה. ברגע שאני מאתגרת את עצמי בעניין השמחה ובהחלטה ברורה שהיום אני אשמח, ויהי מה, אז אפשר לעשות משהו מיטבי ומועיל גם עם שאר בני המשפחה. איך אני גורמת גם להם לשמוח יחד איתי? נשיר. נרקוד. נראה משהו חדש היום שלא ראינו אתמול ונשמח בו.

לסיכום, כשאנחנו בשמחה, אנחנו במקום שונה. אחר. במקום יותר רוחני, יותר אופטימי ויותר מרומם. התנועה היא כלפי מעלה. שאנחנו בשמחה אנחנו תנועתיים, אקטיבים ומדבקים. השמחה היא אפידמיה, מדבקת, מדליקה לבבות ומקרבת. היא הדבק להרמוניה ולאוירה טובה ביננו לסובבים אותנו מהקטנים ביותר עד למבוגרים ביותר. החודש הזה יש לנו הזדמנות להעצים את עצמנו בהמון שמחה והאחרים יצטרפו מאליהם. בהצלחה ובשמחה!

איריס מלמד, מאמנת אישית ומנחת הורים מוסמכת IRIS4@NETO.NET.IL

]]>