כיצד מכינים תכשיר הומיאופטי? לוקחים חומר פעיל ומדללים אותו במים ביחס של 1 ל-100. ואז עוד פעם. ועוד פעם. עד שמגיעים ל-10 בחזקת 60. במילים פשוטות יותר בתמיסה העעומדת בבסיס תרופה הומיאופטית לא נשארת אף מולקולה של חומר פעיל. הומיאופטים טוענים כי השפעת התכשירים ההומיאופטים לא מוסברת בהשפעת פלסיבו (או שכנוע עצמי במילים אחרות), אלא בכך שלמים יש זכרון. המים זוכרים את החומר הפעיל, והדבר מרפא את החולה. בתנאים של מי מעין הרים טהור הסבר הזה נשמע נפלא, בתנאים של צינורות חלודים ומי ביוב מטוהרים ומוחזרים למערכת, הייתי מעדיפה לשתות מים לא זכרון שכזה.
קשה לומר האם התופעה קשורה בסניליות מתגברת של המים או בסטטיסטיקה בעייתית של השפעת תרופות הומיאופטיות קלאסיות, אך לאחרונה תחת המילה "הומיאופטיה" מסתתרים יותר ויותר תכשירים על בסיס צמחי מרפא. לתרופות אלה מנגנון פעולה דומה מאוד לכל תרופה אחרת הנמכרת בבית מרקחת, אלא שהחומר הפעיל שלה מופק מהצמח ולא ע"י פעילות כזו או אחרת במעבדה פרמצבטית. תכשירים אלה אומנם לרוב שיכים לתחום הרפואה האלטרנטיבית, אך לא להומיאופטיה.
אנטיאוקסידנטים.
הסגולות של אנטיאוקסידנטים התגלו לפני כשלושים שנה. אז הוכח, למשל, כי אנשים בעלי רמה גבוהה של ויטמין E בדם פחות סובלים ממחלות לב. התגלתה שורה ארוכה של חומרים שרמתם הגבוהה בדם הגנה על האנשים מפני מחלות שונות. מכך באה המסקנה ההגיונית ואף מתבקשת: ליטול חומרים אלה, שקיבלו את השם אנטיאוקסידנטים, על מנת להגן על הגוף מפני מחלות.
כרגיל, החיים האמיתיים היו קצת פחות משמחים ואופטימים. מחקרים מקיפים שבאו לאחר התגלית המרשימה הוכיחו כי אנשים שנטלו ויטמינים שונים מקבוצת האנטיאוקסידנטים חלו במחלות השונות בדיוק באותה מידה כמו האנשים שלא נטלו תכשירים אלה. כיצד זה קורה? מסתבר שליטול אנטיאוקסידנטים ולשמור על הרמה הגבוה שלהם בדם אלה דברים שונים לחלוטין. במקרה הזה אנטיאוקסידנטים דומים לספרים. ליטול אנטיאוקסידנטים בצורת תוספי תזונה מסבתר כמעשה יעיל לא יותר מאשר לקרוע דפים של ספרים ולאכול אותם בתקווה לצבור קצת ידע. המחקרים הוכיחו כי ספיגת אנטיאוקסידנטים מתוספי התזונה לא עולה בהרבה מספיגת הידע במוח מדפי ספרים קרועים.
מוצרים שעברו השבחה גנטית (GMO).
קשה לחשוב על דבר שמעורר כל כך הרבה יחס שלילי כמו אזכור של "רכיבים שהושבחו מבחינה גנטית". השאלה במה מדובר לא ממש מעניינת במקרה הזה. התשובה די ברורה: מדובר במוצרי מזון שאחד הגנים שלהם עבר שינוי בצורה מלאכותית. השאלה המעניינת באמת היא מה בדיוק הסכנה שבמוצרים האלה למה הם מפחידים כל כך את אוכלוסיית העולם?
אחת הדוגמאות המובהקות למוצרי מזון שהושבחו מבחינה גנטית היא גידולי אורז. אורז הוא מוצר מזון בסיסי למיליוני אנשים במדינות אסיה. אורז הוא גם מוצר מזון נהדר בפני עצמו, אך יש לו בעיה אחת: אין בו ויטמין A. מחסור חמור בוויטמין חיוני זה גורם מדי שנה לתחלואה ותמותה ניכרת, במיוחד בקרב ילדים במדינות אסיה עניות. שינויים בגנים של אורז (שילוב גן של תירס בתוך הגנים של אורז) אפשרו לגדל את אותו האורז, אך מועשר בוויטמין A.
כאן בעצם נשאלת השאלה, מה מסוכן כל כך באורז מועשר בוויטמין A? כיצד הסכנה הזאת באה לידי ביטוי ומהו מנגנון השפעתה הנוראית על גופו של בן אדם?
ההסברים של המנגנון הפוגעני של מוצרים מהונדסים גנטית מתחלקים לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה, הקבוצה "המסטית", כוללת בתוכה הסברים מופשטים על השפעת הגנים "הזרים" על גופנו. גם אם נתעלם מהעובדה הביולוגית שאנו מעכלים חלבונים ולא גנים (אחרת אחרי כל סטייק היינו הופכים לפרות), ההסבר הזה עדיין קשה להבנה. האמת היא שיותר מכל הוא הזכיר לי את האמונות הנפוצות אצל עמים פרימיטיבים, כי אכילת לב אריה הופכת את אנין הטעם לאמיץ, זלילת הארנבות מעניקה זריזות וכך הלאה. די התקשיתי למצוא מנגנון ביולוגי כלשהו שמסביר את השפעת הגנים המגיעים לקיבה על הגנים הפרטיים שלי. ואם כבר יש השפעה לא מוכרת כזאת, מדוע היא באה לידי ביטוי רק במוצר מהונדס? מדוע אכילת אורז עם גן של תירס יגרום לי לנזק בלתי הפיך (האם אהפוך להיות צהובה?) ואילו מנת אורז עם תירס מעורבים יחד באותה צלחת היא דווקא מנה טבעונית שתעניק לי בריאות וחוסן לשנים ארוכות?
הקבוצה השניה של ההסברים, הקבוצה "הזהירה", מצננת את ההתלהבות המדעית שלי בטענה כי הטכנולוגיה עדיין בחיתוליה והשפעותיה לטווח ארוך עדיין לא ידועות. היות ולא אוכל להתווכח עם העובדה הזאת, אאלץ להפסיק את הכתבה שלי ברגע זה, היות וגם אינטרנט הוא טכנולוגיה צעירה יחסית שהשפעותיה לטווח ארוך עוד לא ידועים מספיק. ואם כבר לפחד מכל דבר טכנולוגי, אז עד הסוף, לא?
]]>
