אין צורך להיות פסיכולוג מדופלם כדי לראות כמה שונים כללי ההתנהגות בחברה נשית וחברה גברית. שפת גוף, מסרים גלוים וסמוים, רמזים וציפיות מרכיבים את אותה שפה יחודית שמבדילה בין חבורת בנות לחבורת בנים כבר מגיל צעיר. בגיל מבוגר אנחנו הרבה יותר מוגבלים בבחירת "חברים למשחקים", ולא פעם צריכים להתמודד עם "השפה" שאנחנו פחות רגילים אליה. לעיתים זה גורם למשל לכך שאישה בעלת ידע וניסיון מקצועי מרגישה לא בנוח במקום עבודתה כי עיקר מאמצה מושקעים לא במשימות עבודה שוטפות, אלא בניסיון להסדיר את היחסים עם עמיתיה הגברים. כשהאישה נמצאת בתפקיד ניהולי ועליה לנהל ולכוון עבודה של גברים, הבעיה עשויה רק להחמיר.

ביחד או לחוד?

נשים מעריכות עבודה קבוצתית. ההזמנה להשתתף בפרויקט כלשהו נתפסת על ידי אישה כשיתוף ואות הערכה לידע המקצועי שלה. הדרישה לעבודה עצמאית יכולה להתפס על ידי אישה כאטימות וחוסר רצון לעזור. גברים, לעומת זאת, נוטים לראות בעבודה קבוצתית (כשמספר אנשים מבצעים את אותה המשימה) סוג של תמיכה בחלשים, ואילו בעבודה עצמאית – הכרה בכישוריהם ויכולותיהם.

לעזור או לעזוב?

התמודדות עם משימה חדשה תמיד יוצרת אווירה של מתח ומלחיצה את העובד. יחד עם זאת, נשים לרוב מרגישות טוב יותר כששומעות הצעות לעזרה ועצות טובות מעמיתים ותיקים. גם עובד מנוסה לא תמיד מרגיש בנוח לבקש עזרה, על אחת כמה וכמה עובד חדש. במצבים האלה נשים לרוב מודות מקרב לב לעובד מנוסה שבא לעזור להן מיוזמתו. לעומת זאת, לא פעם מילות תודה של גבר במצב דומה יהיו מאולצות ומלאות אכזבה. גבר עלול להרגיש נפגע מהצעת עזרה שכזאת ולראות בה פקפוק ביכולות המקצועיות שלו.

לשאול או לחכות?

בתרבויות שונות ישנן בדיחות על ילד ששתק עד גיל מבוגר ואז ביקש מלחיה או איזה פריט זניח אחר, והסביר כי עד עכשיו לא היה לו מה לומר. אף שישנן גרסאות רבות לבדיחה הזאת, דבר אחד דומה בכולן: מדובר בילד ולא בילדה. בעוד שנשים סבורות כי שיח משותף הוא חלק מיצירת אווירה של תמיכה ושיתוף פעולה בצוות, גברים נוטים לחשוב כי שיחה נועדה לצורך הבעת רעיונות. לפיכך, כשאין לו תשובה בנושא או רעיון להציע, הוא לא מרגיש צורך להשתתף בשיחה, ואף מרגיש לא בנוח כשמנסים לשלב אותו בדיון. לעומת זאת, אישה שלא הצליחה למצוא את מקומה בשיחות עלולה להרגיש פגועה ולא רצויה בצוות, אף ששאר חברי הצוות יצאו מהישיבה בתחושה כי לעובדת פשוט לא היה מה לתרום במקרה הספציפי הזה.

תהליך או תוצאה?

אף שכולנו, ללא הבדל דת, גזע ומין, אוהבים לקבל פרסים, ישנו הבדל מסוים בין הדרך בה נשים היו רוצות לקבל את הפרס לזו של הגברים. בעוד שבמעמד החגיגי הגברים היו מעדיפים לשמוע על התוצאות המרשימות שהם השיגו וליהנות מהתואר בו זכו, נשים נוטות לחשוב שהנצחון לא יהיה מושלם אם במהלכו לא תוזכר גם הדרך אליו. כלומר, נשים רואות במכשולים עליהם הן התגברו וקשיים אתם הן התמודדו חלק לא פחות חשוב מאשר התוצאות עצמן. לנשים חשוב מאוד שיכירו לא רק בהישג הסופי שלהן, אלא גם בתהליך אותו הן עברו. התמקדות בתוצאות הסופיות לפעמים מותירה אותן בתחושה שהתעלמו מהאישיות שלהן וראו בהן מכונת השגים בלבד.

לא תמיד ניתן לשנות את הכללים הנהוגים בחברה זו או אחרת, אך הכרות עם "השפה הפסיכולוגית" השונה לרוב עוזרת לשפר את ההרגשה של האישה במקום העבודה. לפעמים מבט "גברי" על האווירה כביכול קשה ולא נעימה במקום העבודה עוזר להבין כי מדובר באי הבנה בלבד.

]]>