משל חביב וידוע מספר על עיירה קטנה ובה חי חלבן שהיה איש ישר שהתנהג תמיד בנאמנות ובמוסריות.

באותה עיירה חי גם האופה שהיה רגיל לקנות גבינה וחמאה מהחלבן ולהשתמש בהם לאפיה.

יום אחד עלה בו החשד שגושי החמאה שהחלבן מוכר לו שוקלים פחות מקילו, למרות שהחלבן מצהיר שכל גוש שוקל קילו בדיוק. האופה החליט לבדוק את העניין, ובמשך תקופה הוא שקל בעקביות כל גוש של חמאה שקנה מהחלבן, והוא אכן גילה שגושי החמאה שוקלים פחות מקילו, לפעמים 900 גרם, לפעמים 950, ופעם אחת אפילו 800.

האופה היה נזעם, ניגש אל השופט המקומי והתלונן על מעשיו של החלבן. עוד באותו יום הוזמן החלבן למשפט. החלבן הגיע לבית המשפט רועד ונפחד. "אני מניח שיש לך משקל מדויק במחלבה?" פתח השופט את הדיון. לא כבודו!" אמר החלבן "אין לי משקל".

-"אז איך בדיוק אתה שוקל את החמאה שאתה מוכר לאופה? האם אתה סתם כך מחליט שזה קילו?!" הרעים השופט בקולו. "חס וחלילה, אדוני השופט. אני איש ישר, לעולם לא עלה על דעתי לעשות כזה דבר. פשוט מאוד, בניתי לעצמי מין משקלי מאזניים, כאלו שאתה צריך לשים משקולת בצד אחד כדי שתאזן את החמאה שבצד השני. בכל יום כשאני בא לשקול את החמאה עבור האופה אני מניח בצד השני של המשקולת כיכר לחם של קילו שאותה אני קונה בבוקר מהאופה, וכך אני יודע כמה חמאה עלי לתת לו כדי שיצא קילו בדיוק."

השופט חזר על דבריו של החלבן: "אתה בעצם אומר לנו שכמות החמאה שאתה נותן שווה למשקל הכיכר שהאופה נותן לך". "בדיוק כבודו", אמר החלבן, ופני האופה חפו.

והמסר ברור ומובן – עלינו לבדוק היטב את עצמנו בטרם ענינו צרה בזולתנו.

הכותבת היא מנהלת מרכז ינר

]]>