אנו כבני אדם בכלל וכאנשי משפחה ובני זוג בפרט מוצאים את עצמנו עושים מספר רב של פעולות יומיומיות ושגרתיות. פעולות אלו כוללות עניינים שנעשים מתוך הרגל ושגרה ולעיתים ללא מחשבה או כוונה מיוחדת – הכנת מזון לארוחה משפחתית, קניית מצרכים לבית, סיוע בהכנת שיעורים עם הילדים, טיול רגלי בשבת, הסעה לחוג, ברור עניין כזה או אחר הקשור בניהול הבית, ועוד ועוד.

אם נתבונן בכל עניין הנראה לנו עניין של מה בכך נוכל לראות שכל פעולה, כל מטלה, כל עשייה שכזו יכולה להיות מנוף לקשר המשפחתי שלנו.

כל מה שעלינו לעשות הוא להוסיף את "תבלין המחשבה" שבלעדיו כל עשייה כמוה כמזון טפל המוגש ללא טעם. כל פעולה שתלווה בחשיבה טובה תחיה את העשייה, תרומם אותה ותגרום לעושה – הנותן ולמקבל תחושה טובה ונעימה.
התחושה תגרם מהסיפוק שיש בעשייה רוחנית לעומת עשייה גשמית: אמא שמעבירה את אחר הצהריים עם הילדים לאחר יום עבודה מפרך יכולה לעשות זאת בנרגנות, בעייפות, בכעס או בצורה אחרת לגמרי.

הפעולות נעשות ממילא – התוכן שאנו יוצקים לעשייה, המחשבה, ההרגשה היא זו שקובעת האם אני "מעבירה" את אחר הצהריים או שאני מספקת כעת לילדי את החום והאהבה הדרושים להם על מנת לגדול בצורה בריאה? בעל הקונה מצרכים לביתו יכול לעשות זאת כפעולה "טכנית" קרה ויבשה הכוללת נסיעה לסופר, בחירת המצרכים מתוך הרשימה, תשלום עבורם והבאתם הביתה אך אם תעבור בראשו המחשבה שבאלו הפעולות הוא נותן ומסייע לביתו, הנה הוא קונה את המאכלים האהובים על אשתו וילדיו שיהיה להם טעים ונעים, כל הפעולה תקבל משמעות חדשה.

אם נחשוב על הדברים נראה שאין כאן רעיון חדש או עשייה גדולה ומרגשת, אלו פעולות קטנות, יומיומיות שכל אחד מאיתנו ממילא עושה כל מה שדרוש הוא "לתבלן" את אותן הפעולות, להוסיף להן חיות, משמעות וטעם.

ההוספה תעניק לכל מעשה גדלות ומשמעות רוחנית, תיתן לכל אחד הזדמנות להעניק ולתרום אלפי פעולות למען זולתו ומשפחתו. זהו כוחו של האדם שנמדד במעשים הקטנים היומיומיים ולא רק בפעולות "גדולות" חד פעמיות והזמן להתחיל – הוא עכשיו, עם הפעולה הבאה, הכל תלוי במחשבה.

הכותבת היא מנהלת מרכז ינר

]]>