ראשית, הצבת גבולות, בשונה מלימודי מוזיקה או מחול, אינה שייכת ל"מותרות" שבחינוך הילדים, אלא מהווה אחד מעמודי הטווך של החינוך. הגבולות הן אלה שבסופו של דבר מאפשרים לילד לנהל תקשורת תקינה עם המשפחה ועם החברה. הגבולות מעניקים לעולם הגדול והמפחיד שסובב את הילד סדר ויציבות. אף שרבים נוטים לחשוב כי גבולות נועדו להגן על ההורים בלבד, ההפך הוא הנכון. אומנם על פניו הגבולות מבטיחים להורים התנהגות סבירה של הילדים, אך הראשונים שנהנים מהם הם דווקא הילדים עצמם.

ניתן להשוות את גבולות ההתנהגות לקירות. אומנם הקירות מגבילים את בני הבית, אך יחד עם זאת מעניקים להם מתחם מוגן ובטוח. ולעומת זאת, בשטח פתוח אנשים מרגישים הרבה פחות נוח, ומפלס הלחץ והחרדה שלהם עולה. אותו הדבר קורה עם הילדים. בבואנו להגביל את החופש שלהם אנחנו מספקים להם בטחון ויציבות, משדרים להם כי יש כללים וחוקים בעולם הזה שניתן לסמוך עליהם. ילד שמנסים לגדל אותו כבן אדם חופשי לחלוטין, ללא גבולות ומחסומים, מנסה לגלות את הגבולות האלה בדרך של ניסוי וטעיה, מאבד בטחון וחי ברמת חרדה גבוהה בהרבה מזו של רוב בני גילו.

כמובן, על מנת שהגבולות יהיו כותלי הבית ולא גדרות תיל, הם חייבים להיות הגיוניים, ברורים ומותאמים לגילו של הילד.

ישנם מספר כללי בסיס להצבת הגבולות לילד:

התאימו את הגבולות לגיל הילד ונסיבות האירוע

אין טעם לאסור על התינוק לשבור צעצועים או לדרוש מילד קטן לשבת בשקט על הספסל בפארק הציבורי. איסורים כאלה הם חסרי הגיון ובלתי ישימים. תחליטו מראש אילו מעשים הינם בגדר איסור מוחלט, אילו מותרים בכל תנאי ובכל מצב ואילו מותרים בנסיבות מסוימות (למשל, אסור להסתובב לבד ברחוב, אך מותר להתרוצץ לבד בפארק השעשועים). האיזורים מ"האזור האפור" עם הזמן עוברים לאזור של דברים הילד רשאי לעשות. וכך הילד מקבל איתות כי הוא גדל וההורים סומכים עליו יותר ויותר, ומאידך לא נוצר אצלו רושם כי איסור הוא בגדר "שגעון זמני" של הורה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אל תבלבלו את הילדים שלכם (צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק)אל תבלבלו את הילדים שלכם (צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק)

הקדימו תרופה למכה

גם הדברים שנראים לנו, למבוגרים, מובנים מאליהם, הם מיומנויות נרכשות. אם אתם מצפים להתנהגות מסוימת מהילד, ספרו לו על כך, הסבירו לו מראש מה מותר לו ומה אסור לו, למשל, באירוע המשפחתי הקרוב. הכנה כזאת גם תחסוך מההורים אכזבות ואי נעימויות, וגם תציל את הילד מתחושה נוראית שמתלווה לעונש שנוחת עליו "משום מקום" על משהו שהוא כלל לא ידע שאסור לו לעשות.

הימנעו ממסרים כפולים

המילה "אסור" שמלווה בצחוק וחיוך או "קדימה" הנאמרת בטון חמוץ ועצבני מבלבלת את הילד. ילדים קטנים עוד לא מיומנים בדקויות של טון הדיבור והבעת הפנים, לכן הם בקלות יכולים לפרש את המסר שלכם בצורה הפוכה. בלבול נוסף עלול לנבוע מהסברים ארוכים מדי. כשהאיסור מלווה בהסבר ארוך ומרתק של מה שעלול לקרות לילד במידה והוא יפר אותו, הילד לעיתים יראה באיסור הזמנה לבדוק ולחקור את העניין. וכך יוצא שההורה בטוח שחיזק את האיסור בתיאור מפחיד של ההשלכות, ואילו הילד נשאר בתחושה שעליו לבדוק מהן ההשלכות האמיתיות של המעשה. המסקנה היא פשוטה מאוד: המסר חייב להיות ברור, קצר וחד-משמעי.

תשמרו על קו חינוכי אחיד

קשה לצפות מילד לשמור על כללי התנהגות כשההורים עצמם לא בטוחים מהם גבולות המותר בביתם. במקרה הזה הילד לעיתים לא יודע אפילו האם בכל רגע נתון הוא חצה את הגבול או שעדיין לא. אך גרוע מכך היא העובדה שחלוקי הדעות בין ההורים מובילים כמעט תמיד למניפולציות מצד הילד, שקרים והתנהגות לא רואיה בכל קנה מידה. לפיכך, גם אם הדבר קשה, חייבים להגיע להסכמה בנוגע לנקודות עקרוניות בנושא זה. וכמובן לא לעשות את זה בנוכחות הילדים.

]]>