עבור ילדים מגמגמים הלימודים בבית הספר מהווים חוויה לא פשוטה . בבית הספר הילדים האלה נקלעים לרוב המצבים הבעיתיים עבורם : שיחות , תשובות בכיתה , הצורך בניהול תקשורת עם הסביבה . יחס לא סובלני מצד מורים וילדים אחרים יכול לגרום לטראומה נפשית קשה מאוד וגם לנטרל כל מאמצי הטיפול .

לעיתים מורים מעדיפים לתת פתרון משלהם לבעיה בלי להתיעץ עם ההורים והמטפלים של הילד. ולא תמיד הדרך שהם בוחרים היא האופטימלית עבור אותו ילד. יש מורים שסבורים כי אימונים יעזרו לילד להתגבר על הגמגום והם מעודדים אותו לדבר כמה שיותר בפני הכיתה. עבור ילד ביישן "עידוד" שכזה נראה כמו עינוי והגמגום שלו רק ילך ויתגבר. חלק מהמורים מעדיפים לא להביך את הילד המגמגם ונמנעים מלשתף אותו בשיח הכיתתי. עבור ילד בעל בטחון עצמי שעושה מאמץ רב כדי להתדגבר על ליקוי הדיבור יחס שכזה יראה כזלזול ואטימות, והוא ירגיש פגוע ולא רצוי. אכן, כפי שאין שיטת טיפול אחידה שמתאימה לכל הילדים המגמגמים, אין גם שיטה אחידה בה מומלץ לנהוג אתם בכיתה. ואין כמובן לצפות מהמורה שינחש מה הדרך הטובה ביותר.

התפקיד של הורים במקרים כאלה הוא להקדים תרופה למכה ועוד לפני תחילת שנת הלימודים להתיעץ עם המטפלים ולשוחח עם המורים. חשוב מאוד להסביר לכל המורים ובעיקר למחנך את מצבו של הילד, את מידת הגמגום שלו, את הקשיים העיקרים שלו ובעיקר היחס של הילד עצמו לבעיה שלו. ובהתאם לכל הנתונים האלה לסכם עם המורים קו התנהגות אחיד שיטיב עם הילד הספציפי. למורים המתחשבים יש גם לא מעט דרכים להקל על הילד המגמגם. כך למשל בכיתות הנמוכות בהן הילדים לומדים לקרוא בקול רם, מורה יכול לאפשר לילדים לקרוא בזוגות. במקרים רבים קריאה בזוגות מאפשרת לילד המגמגם להתגבר על הפחד ולהשתלב בקריאה, לעיתים כמעט וללא גמגום.

ילדים גדולים יותר יכולים להשתתף בעצמם בדיון הזה. ילד שגם רואה שבית הספר והמורים מקבלים בהבנה את הבעיה שלו פחות יתבייש בה וישמח לשתף פעולה עם המבוגרים. ילדים גדולים כבר יכולים להסביר בצורה די ברורה עד כמה מפריע להם הגמגום, ובאילו משימות כיתתיות הם ישמחו להשתתף, ואילו משימות מהווים נטל כבד מדי עבורם. לפעמים הילדים גם נוטים לייחס חשיבות מופרזת לגמגום שלהם. שיחה עם המורה שמסביר עד כמה הגמגום הוא פרט זניח בתהליך הלמידה מרגיעה את הילדים האלה ועוזרת להם לצבור בטחון עצמי.

המלצות להורים ומורים של ילד מגמגם:

אל תסיימו את המשפטים במקום הילד.

אל תוותרו לילד במשימות השונות ודרשו ממנו למלא את כולן באותו היקף כמו שאר הילדים. הגמגום איננו נכות ולא מומלץ להרגיל את הילד להתיחס אליו כאל ליקוי מגביל בצורה משמעותית.

דברו עם הילד לאט ותעשו הפסקות בין המשפטים. לילד מגמגם קשה יותר מילד רגיל לענות ולעיתים הוא פשוט לא מספיק לעשות את זה כשמדברים אתו מהר מדי.

תחזקו את הכישורים של הילד שלא קשורים לדיבור, כמו למשל, ציור או כתיבה, ושבחו אותו על כל הישג בתחום.

]]>