היא צלצלה בוכייה,

"אני יותר לא יכולה! העומס רב,

אני משתדלת ועושה...

אך אני על סף קריסה!

לא מרפה ממני ביום ובליל...

גורם לי לבכות ולהשתולל...

כך המשיכה לתאר...

את המעט שעליה עובר...

זה הלחץ בעבודה...

והמינוס גדל כאילו קיבל ברכה...

משקיעה עד אין קץ...

מרגישה איך הכל פה מתפרץ..."

כך בבכי תמרורים...

היא רוצה להבין איך מתרוממים...

וממשיכה לספר...

והבכי לא עוצר:

..."והמנהלת רק מתלוננת...

דורשת ודורשת ואותי הורסת...

אני כבר לא אוכלת! לא ישנה!...

אין לי גם חיי חברה...

והיא (המנהלת) לא מרוצה...!!!"

כך אמרה היא בוכייה..

"אין לי כוחות אני אבודה!

וזה משפיע על תחומים אחרים...

את הלחץ הזה מקבלים הבעל והילדים...

כל הזמן בראש רצים משפטים...

"אם תשקעי תראי תוצרים..."

"יש לך את היכולת-הפוטנציאל..

הוא לא ממומש כי אינך משקיעה וחבל..."

כבר בימי ילדותי...

הוא היה "ידידי.."

נתתי לו הרבה מקום...

והוא חונק אותי עד היום...

אינני מסוגלת כך להמשיך...

מה לעשות עכשיו צריך?"

האם מוכר לך המצב? אז מה באמת תעשי עכשיו?

לפעמים את משקיעה...

מנסה ומנסה,

מפעילה מאמצים....

בכל מיני כיוונים,

בחינוך הילדים, לעיתים מתעקשת על מה שלא מתאים,

בזוגיות עקשנות,

לא תמיד היא המסירות,

כמו כן בעבודה,

לעיתים אינך רואה ברכה,

בוודאי עליך להשקיע,

לעשות ולהשפיע,

"הזורעים בדמעה ברינה יקצורו"(תהילים קכו, ה)

כן זורעת שש שנים,

משקיעה מאמצים,

אך, ברגעים רבים,

עליך להרפות,

להשליך, לוותר ולתת בלי כל חשש,

לבורא להוביל הכל ממש...

שלא תפלי לחשיבה,

שמה שיש לך זה בגלל שאת עושה...

את כמעט כבר בטוחה,

שאת התוצאות הנך מביאה.

והתוצאה מוגבלת,

לא תמיד גם מספקת,

מתאכזבת לא מבינה...

הרי עשיתי מאמץ נורא...

ועלייך כאן להבין,

שהשם רק הוא המוביל...

אם תתחזקי באמונה פשוטה,

ותביני שאת אינך יכולה...

לעשות בלי הברכה,

ביטחון שלם בשם,

רק זה ישלים לך את מה שאין...

כך זה נכון לגבי מצוות ומעשים טובים,

במצב כזה הנך משפיעה על החיים...

כאן עליך להתמיד...

להתמסר תמיד,תמיד...

אך הדמיון הוא רב...

הוא שולט בך עכשיו...

לא משחרר אותך מאשליה...

ואינו נותן לך כל מנוחה...

ובזו הפרשה,

פרשת :"בהר"

מסבירים בהרחבה,

שעליך להשמיט,

להרפות,

רק כך ניסים ניתן בברור לראות.

אז מדוע את מתעקשת?

ממה בדיוק הנך חוששת?

זה ממש לא בידיך...

ואם תמשיכי להתעקש ...

את יכולה לאבד את מה שכבר לך יש....

הפספוס והתסכול...

יביא דמעות של מבול...

מה עשיתי לא נכון?

הרי השקעתי כאן המון...

אך לא זאת ממך מבקשים...

בזמנים מסוימים...

כשאומרים לך להרפות אז תרפי!

ועל השם הטוב פשוט תתענגי...

שבתון, כאן נאמר,

זה נראה דבר מוזר....

שש שנים תזרע שדך,

ובשנה השביעית שבת שבתון...

זה נשמע ללא כל הגיון...

ובהמשך ניתנת לך הבטחה ברורה:

"ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה"(ויקרא כה,יט)

את מבינה מה העיקר?

אם תלמדי בזמן הנכון להרפות,

יהיה לך שובע רב,

וישיבה בטוחה כל כך....

לכן ישנם כל מיני מצבים בחיים,

שהנך מתעקשת על כל מיני דברים,

משקיעה מאמץ רב,

ולמרות כל זאת אין כל שקט לך עכשיו....

הביטי לשמיים יקירה,

והרפי בבקשה,

השמיטה כה חשובה,

ממנה תבוא בזמן זה לך הישועה,

בהחלט תראי ניסים,

תביני שכל הנדרש ממך כעת אינם עוד מאמצים,

בזבוז כוחות מיותרים,

בכיוונים לא נכונים...

השם הטוב רוצה עכשיו,

שעל ידי ההרפיה ,

השתדלות גם בתפילה...

תתחזקי באמונה,

שתראי כיצד הוא מגן,

דואג להביא לך את כל מה שאין,

אולי את חייה באשליה,

שמה שיש לך זה בזכותך...וזה נורא...

כי כאן טעות נוראה,

אך כיצד תביני שלא את זו שכאן עושה...

השתדלות הינה בהחלט חשובה...

אך לא פחות ההבנה...

שהכל כאן מאיתו...

אך ורק שלו....

זה בהחלט נשמע קשה...

לאבד שליטה ..

זה דבר שאת לא מוכנה...

נסי בבקשה...

שמיטה...שששש....ל...מיטה....

את נחה ומרפה ...

בשלב זה מתחזקת באמונה.

"וידבר השם אל משה בהר סיני לאמר.דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל ארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת להשם"(ויקרא כה,ב)

מדובר כאן על נתינה...והיא כל כך ברורה..

מכל כיוון שאת המלה "נתן" תקראי...

זה בדיוק מה שתקבלי...

את צריכה ללמוד לקבל...

בדיוק את מה שהשם לך נותן....

פרשת השבוע בהר-גימטרייה 207

שבת בגימטרייה 702

בהר סיני קיבלנו את התורה...

היא מלמעלה ירדה.....

כאן למטה את השבת נשמור...

זה יעלה השמיימה ויביא את האור...

"מה עניין שמיטה להר סיני?"

רק באמת שתהיי במצב שאת מרפה,

משחררת את השליטה,

רק במצב כזה מיוחד,

תוכלי את התורה לקבל,

להבין הכל הוא רק מהשם...

את אז הופכת לכלי יקר,

שיכול להכיל את העיקר....

להשמיט את כל מה שהיה...

הטומאה והיצר הרע...

דמיונות לא רצויים...

חינוך לא נכון...ולא מתאים...

דעות קדומות...

וכל מיני מוסכמות...

מה שפגום...

והפך לך להרגל עגום...

כל זה עלייך להשמיט...

כדי שתגיעי לתכלית...

בהר זה ראשי תיבות

שאיתן נסכם את מה שנכתב כאן בשורות...

בואי, הרפי ראי...

את הנסים הברורים...

את ההשגחה הפרטית ממלך מלכי המלכים...

שנתן לנו במדויק...

את כל כללי המשחק...

שותפה את כאן בכל מקרה...

לכל מה שהיה ולכל מה שיהיה...

בואי כעת תתיישבי..

במנוחה תנסי...

לא לחשוב כל מחשבה...

גם לראש לתת מנוחה...

בתפילה חרישית...

מומלץ בנוף מבראשית....

התפילה:

"בורא עולם כל יכול...

אבא האחד והגדול...

נראה כה טוב...

ומיוחד...להרפות בבת אחת...

רק הדמיון ש...

לא אחשוב יותר על זה...

כבר מרגישה הקלה...

אבן גדולה ממני נגולה...

שאזכה בעזרתך לשחרר את "השליטה" ולהפוך ל"שמיטה"

לא רוצה שוב,

לתכנן...להילחץ...

לפחד....ולבטל...להלחם ללא גבול,

ושלא יצא מזה בסוף כלום...

עזור נא לי...בבקשה...

לשחרר את השליטה...

כי הרי זה דמיון...

שלא נותן לי מנוחה כיום,

היצר הרע כאן שעות עובד...

רוצה שלי יהיה כבד...

מי שולט כאן הוא או אני?

המשחק הזה לא בשבילי...

הוא מרחיק אותי ממך אבי...

אנא עזור נא לי...

שמכל מצב בחיים...

אבין שיש לשחרר לפעמים...

שאדע שהוא אותי רוצה....

להפיל היצר הרע הזה...

שישחרר אותי ממוסכמות..

מחינוך לקוי ומדמיונות...

שלא אהיה יותר שבויה,

במחשבה לא ראויה...

שלא אחשוב לרגע קט...

שהתוצאות הן שלי בלבד...

שלא תגיע חס ושלום מחשבה....

שמובילה לגאווה...

שאני זו שעושה הכל...

הרי השקעתי כאן המון...

שיהיה לי מאוד ברור..

מה מותר ומה אסור...

ושהכל זה רק אתה...

ולא אפול לאשליה...

שאזכור שכל הישג...

זה רק ממך...ולא אסתייג...

אבא תן לי ביטחון ואמונה...

כי אני בשר ודם...

והכל פה לא מושלם...

כה קשה לי לנסות..

להשמיט להתבטל...להרפות ...

ולצפות לישועות...

אבא כאן אני יושבת...

מנסה ומתביישת...

מבינה שיש זמנים ...

שבהם לא מתעקשים...

שאתה הוא זה שנותן...

שאבין זאת בלי להתבלבל...

תחזק אותי בוראי...

שאזכה לפקוח את עייני...

להבין שבכל המצבים...

אנו רק השתדלות עושים...

שהכל פשוט ממך...

אבא...תעזור לי בבקשה.

זה נשמע כמו חלום...

לוותר על העיקרון...

שהראש כל הזמן עובד...

ואני בעשייה...וחשובה כאן התפילה...

מתמוטטת ולא מרפה...

אבאאאא אני זקוקה...

שתעזור לי בבקשה...

למען האמת כשחושבים...

אין היגיון כאן לדברים...

אך, מעל הטבע ומעל כל הגיון...

זה רק אתה..אני יודעת זאת בברור היום!"

באהבה

מבתך שמבקשת לתת לך את השליטה!

הרבנית מאיה לב מחברת הספר "את נסיכה אמיתית", M.A.במנהל חינוכי ומגשרת בתחום המשפחה, מוסרת שיעורים ברחבי הארץ. לתגובות והזמנות ניתן לפנות למייל coach.milev@walla.com:

]]>