"שולה זקן מחוללת פשע" – כך הכריז השופט רוזן במתן גזר דינה של שולה זקן מעל בימת בית המשפט. נעזוב לרגע את הסתבכות הפרשה של שולה זקן מול החבר הטוב ביותר שלה מר אהוד אולמרט ונתבונן לרגע בפרשייה מזווית שונה.

שולה זקן בעצם הייתה האישה החזקה בסביבתו של אולמרט, יד ימינו, ממש הניעה ומשכה בחוטים. אלו הן תכונות המעידות על אישה שיודעת להתנהל לפי אמות מידה מסוימות, איך ייתכן כי התעקלה לה הדרך?

האם בגלל שנשים דעתן קלה? מדוע לא קמה ואמרה " די לשחיתות"? מדוע שתקה שולה ולא משכה בזקנו של אולמרט (גם לא באמת יש לו זקן.) והעמידה אותו במקומו? איפה אמות מידה חבריות מוסריות, איפה? לאן נעלם הכל?

הרי היא תמיד נופפה בשם היושרה והצדק, מה פתאום עסקת טיעון, שבה היא מודה ומתוודה על מעידותיה.

זהו. פה הגענו לנקודת מפנה. בעצם הגב' שולה זקן אישה טובה מטבעה, אך כאשר אישה נמצאת בעליה, הצלחה מתמדת מסחררת, בעוד שאת דרכה החלה מלמטה וטיפסה אט אט במשך השנים, רכשה ידע חברים וקשרים. כל האלמנטים הדרושים כביכול להצלחה באמות מידה חברתיות.

לכן כאן איבדה שולה זקן את השיפוטיות. כן, כן נשים יקרות. שיפוטית זו אינה מילה גסה, היא תכונה נצרכת במינונים הנכונים. שיפוטיות יכולה להיות לעיתים הרסנית אך לא במקרה הזה, "שיפוטיות מוסרית" הייתה יכולה להועיל ולעצור בזמן אמת, (כי הרי רק היא הייתה שם בשביל לדעת זאת).

אם נקח את מה שאמר השופט רוזן, זאת אומרת "נקלף, נשאיר הטוב, נשמיט את המילה פשע, ייצא לנו "שולה זקן מחוללת".

שולה זקן אכן מחוללת מכמה היבטים. היא חוללה מהפך בתפיסה השיפוטית, ז"א כשאתה רואה משהו לא טוב, גם אם זה החבר הטוב ביותר שלך וגם אם טובות ההנאה שיופקו לך מכל הליך שהוא, יהיו המניע שלך לשתוק בזמן שחבר מאבד את כושר ההבחנה בין אסור למותר, ומייפה אותו במונח "לא נורא.. אפשר".

זה הרי חילול חברות לשמה, חילול ערכי אהבה ודאגה כנה ואמתית גם לערכי החבר שכרגע נמצא בכהות חושים ואינו מודע.

ועוד יתירה מכך השופט רוזן לא סתם השתמש במושג מחוללת, נשים מחוללות לאורך כל ההיסטוריה. נשים מחוללות ניסים, הצלות, ואפילו ריקודים. אך במקרה הנידון "מחוללת פשעים".

]]>