את התשובה לשאלה נוקבת זו ביקשנו מ4 נשים חכמות במיוחד. כל אחת הציגה מתכון אישי משלה לתופעה, אמירה, סערה, סקירה תקשורתית ואפילו ניתוח אופי מעמיק לכדורי "השרויה" שזכו לייצג את האומה בכבוד רב.

יעל קליגר - יחצנית ומגשרת

המדיה היום היא כבר לא המדיה של פעם. תארו לעצמכם את האמירה הזו של הקניידלאך לפני עשור, מי בכלל היה שומע עליה? אין ספק כי תעבורת הניוז בניו מדיה הפכה את כולנו להרבה יותר מעודכנים ומחוברים. אבל בואו נביט רגע נכוחה על צדדים נוספים בתעבורת המידע האין סופית הזו.

אני מרשה לעצמי לומר שאני די מחוברת ומעודכנת בנעשה, ומשום מה בסיפור הזה של הקיינדלאך לא הייתי מעודכנת עד ששמעתי עליו ברשתות החברתיות אחרי הגל השני והשלישי של ההדים שהיו בעקבות ההתבטאות האומללה הזו.

עשיתי חיפוש קצר ברשת והתוודעתי לאמירה הנלוזה הזו. ברגע הראשון כמו כל אחת ואחד רתחתי מזעם, שמעתי באוזניי הדים של אמירות אנטישמיות משנים חשוכות בהיסטוריה שלנו. חשבתי לעצמי מה היה קורה לו מישהו היה מתבטא כך על ערביי ישראל למשל, או על עולים ממדינות זרות, הרי כל המדינה הייתה על גלגלים.

וכאן, כלום, אפס תגובה. כן, שוב, מה שאסור כלפי כל מגזר אחר מותר כלפינו המגזר החרדי. אבל אז, אחרי שאכלתי צלחת מרק מהבילה עם כמה קניידלאך טעימים - במתכון שסבתא שלי ההונגריה, זו שניצלה מציפורני הנאצים העבירה לנו, משפחתה המורחבת המונה בלעה"ר כמה מאות נכדים וכמה עשרות נינים שאף אחד לא יצליח בעז"ה לדלל אותם - חשבתי לעצמי, האם אותו קומיקאי שכנראה מצליח להצחיק רק את עצמו שווה את כל הרעש וההמולה הזו?

שמעתם את שמו לפני המקרה הזה? אולי, רק אולי כל המטרה שלו באמירה המחפירה הזו הייתה לקבל כמה דקות של רייטינג ואנחנו מבלי משים הענקנו לו על מגש של קיינדלאך על התענוג הזה?

נקודה נוספת: אל תכעסו, אבל בואו נהיה כנים עם עצמנו, מי דאג שהאמירה הזו תרוץ בכל מקום ותעשה הד תקשורתי, אנשי מדיה חרדיים שעם הרבה רצון טוב לגונן על הציבור החרדי עושים בדרך כלל עבודת קודש ולא נותנים למסיתים ומדיחים להלום בנו מבלי לקבל תגובה הולמת בחזרה.

נראה לי שהפעם הם הרימו את האמירה הזו לגבהים גבוהים מידיי ונתנו לאותו ליצן במה לאמירה שלו שנאמרה בשעת לילה מאוחרת כאשר הרייטינג של תחנת הרדיו גלי צה"ל גם כך לא עולה את גרף מספר האחוזים הבודדים.

הפעם לדעתי בוזבזה תחמושת חשובה מידיי על דג רקק, הפעם שיגרנו את הנשק המשוכלל ביותר על קפצונים...

סערה בצלחת מרק: מחאת הקניידלאך של ארבע אימהות (צילום: shutterstock)סערה בצלחת מרק: מחאת הקניידלאך של ארבע אימהות (צילום: shutterstock)

לפעמים לפני שאנו עטים על כל אמירה ומנסים להלום בה כדאי שנחשוב גם האם במהלומה שלנו אנחנו לא ממנפים את האמירה הנלוזה ונותנים להדיוט התורן במה שהוא יכל רק לחלום עליה בחלומות הוורודים שלו...

לסיום, קחו מתכון טוב לקיינדלאך:

3 ביצים

250 גרם קמח מצה

1.5 כוס מים

חצי כוס שמן

קורט מלח

קורט זנגוויל

שושי שטוב – פעילה ציבורית בתחום השכלה גבוהה ותעסוקת חרדים

קניידלאך- מאכל יהודי אשכנזי מסורתי, למרות היותו אחד ממאכלי חג הפסח המובהקים, יש הנוהגים לאכול קניידלאך אף בשאר ימות השנה. כן, כך זה אצלנו- מאכל שבת אהוב הנאכל בכל שבת ומזכיר לי יותר מכל את אבי ז"ל ואת הריחות הנעימים של יום שישי במטבח.

ניחשתם נכון, מחאת הקניידלאך נגעה גם בי! יש שאמרו בהומור: "יהודי יכול לספוג הכול עד שזה נוגע לאוכל שלו". ביננו, הדיון הוא לא על הקניידלאך והמחאה לא נוצרה כי פגעו לנו באוכל. זאת מחאה אמתית וחשובה הזועקת למסר חד וברור: עוצרים את ההסתה!

באופן עקרוני אני מתנגדת למחאות ודוגלת בצו פיוס ובהידברות. אין לי ספק כי ניתן וחייבים לגשר על פערים כל עוד השיח הוא תרבותי ומכבד! קריאה לדילול אוכלוסייה לא יכולה לעבור אצלי בשתיקה.

הגיע הזמן שנפגין עצמה, נילחם מלחמה תרבותית ונוכיח לכולם שהציבור החרדי אינו שק אגרוף שניתן לחבוט בו ללא רחם.

חשוב שתעלינה השאלות הנוקבות משני הצדדים, איך הגענו למצב כזה? איך יתכן שבשנת 2014 נשמעות אמירות גזעניות ואנטישמיות כלפי מגזר מסוים מעל גלי האתר של תחנת צבא ההגנה לישראל?

הפעם הוכחנו: יש לנו הכוח להשפיע ולשנות את המצב, אנחנו פועלים בגאווה למגר תופעות פוגעניות. לא ניתן לדלל אותנו!

שלהבת חסדיאל – עיתונאית ואשת תקשורת

מילים יכולות להקדיח

"סערת הקניידלאך", גלגולה, תוצאותיה והשלכותיה להבא – מחייבות הסתכלות נכונה של הציבור החרדי, בייחוד נציגי התקשורת החרדית, באשר ליחס שלנו להתקפות והכפשות מצד גורמים עוינים, כאלו שמיקרופונם קלה על פני הצדק.

בעיני זו פרשה שתילמד בבית ספר לתקשורת כשיעור ביח"צ המוני ומצדיקה שאפו גדול לכל העוסקים במלאכה. שכן הוכחנו, התקשורת החרדית הוכיחה בעצם, כי אפשר להפעיל אייטם חיובי, ללא מטרת רווח, ללא לקוח שמתקצב זאת וללא אינטרס צדדי.

במצב כזה בו המגזר מוכפש, כולם שותפים למאמץ וכל אחד עושה שביכולתו להחזיר הכבוד ולמחות על הצורה והאופן בהם נאמרו הדברים הפוגעניים והמיותרים.

שימו לב איך זה התגלגל: אורח בגל"צ שפטפט עצמו לדעת נגד החרדים ותוך פגיעה מיותרת במעמדם, תוך שחוסר הרייטינג בשעה 2 בלילה – לא עמד לזכותו, תוך כדי דיבור הדברים גלשו לכיכר, ההקלטה שאותרה במהירות (וכבוד לזריזות) הותירה המומים רבבות אזניים חרדיות ושאינן.

למשמע הדברים, התגובות לא איחרו לבוא, הפולואפ לא נעצר לרגע, חכי"ם, דוברים ואישי ציבור נזעקו, דרישות לסילוק הדובר מהתוכנית הפציעו להם ברעש, והחגיגה רק החלה.

הלקוח במקרה הזה היה הציבור החרדי כולו, התקשורת וכיכר השבת בראשם היו לפה ולמייצגים שהעניקו במה לתאוצה התקשורתית.

פרוייקט דוסים גייסו את התפאורה המתאימה, בדמות קניידלאך מהבילים בשערי אולפני גל"צ ביפו, התמונות שוב עפו לכיכר, וליתר המהדורות, האתרים, העיתונים וקבוצות הדיון הויראליות, עד להישג הגדול: התנצלות גלי צה"ל במהדורת החדשות, והפיאנד לסיפור המיותר והמביש.

אך אקורד הסיום שלו הוכיח אחריות הקיימת בגל"צ ועל חוסר ההשתקה הציבורי אליה התוועדנו במקרה זה בו הכפשנו ברבים.

על העוסקים בהסברה, בתקשורת המונים וביחסי ציבור – לקחת מקרה זה ולהקיש אליו מקרים אחרים שאולי יבואו אחריו, ונקווה שלא.

עלינו ללמוד מכך שאין צורך להושיט לחי נוספת על זו הנסטרת לחינם, כי במקרה כזה, כל התקשורת ערוכה, מוכנה וזמינה, לשת"פ נכון וממוקד, להסרת הבושה ולהחזרת הכבוד.

חשוב שנבין שמי שהקדיח תבשילו, נחכה לו בקניידלאך ליד הבית, וזה ממש לא יהיה נעים. או שכן, תלוי בעיני המתבונן...

רחל קליין פסטג – אשת תקשורת ושדרנית ברדיו קול חי

על קניידלאך לא כותבים. קניידלאך פשוט אוכלים, נהנים ומבקשים את המתכון. לעניות דעתי, אפילו הקניידלאך ממש מופתעים. מי היה מאמין שבשנת 2014 יזכו הכדורים הרכים והטעימים האלה ששוחים במרק לכזו עדנה? אין לי ספק שבשבוע האחרון עלו הביקושים כמעט עד לרמה של הנפקה בבורסה.

את היופי של הציבור החרדי אי אפשר ולא כדאי לדלל (צילום: פרטי)את היופי של הציבור החרדי אי אפשר ולא כדאי לדלל (צילום: ריקשה)

טוב, אז בתור אשכנזייה ממוצעת מדורי דורות שאצלה קניידלאך זו חמימות של בית, זו נוסטלגיה, זה סבא וסבתא, זה ארועים מיוחדים, זה אפילו שרויה בפסח במיליון טעמים. אז מי אתה איש עלום שתוציא את דיבתם רעה?

אני מנסה להיזכר בסוגים מראות וריחות שונים של הקניידלאך. החלטתי לסווג אותם לפני סוגים שונים.

החצופים – אתם מכירים את הקניידלאך האלה שברגע שהם באים במגע עם המים או המרק הרותח, הם מתנפחים ומייד קופצים למעלה? ואם כמה מהחברים שלהם כבר נמצאים שם, אין להם שום בושה. הם נדחפים ומפלסים לעצמם מקום ולא משנה במי פגעו, או את מי פצעו בדרך...

התעשייתיים – מעוגלים, קטנים, כולם נראים שווים, כמו יצאו מתוך שבלונה. לפעמים הם נראים רדופים, מחפשים זה את קרבתו של זה. שמים מהם במרק שלושה או ארבעה ותמיד תשאירי אחד בצלחת.

הרכים – אלה שיש לך תמיד חשש שיתפוררו עוד לפני שהם יגיעו בשלום לצלחת. מגלגלים אותם בין הידיים, ובקושי אפשר ליצור מהם משהו שדומה לכדור. לפעמים הם נוחתים בשלום בקרקעית הסיר ואיכשהו מנסים לטפס למעלה, ולפעמים הם נעלמים לך בתפזורת.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הקשוחים – את מנסה לקחת מהם חתיכה עם הכף והם בורחים לך לצד השני של הצלחת, ובדרך גם קיבלת איזה טפטוף ישר לפנים. את בודקת אם הבגד שלך נשאר נקי, מסתכלת שאף אחד לא רואה ומנסה שוב. לא הולך. את מרימה את כל הכבודה לעבר הפה ומנסה לנגוס, והקניידלע ביצע קפיצת ראש ישר לצלחת. בסוף את מתייאשת, לוקחת סכין וחותכת בבשר החי.

המפולפלים – עם הרבה פלפל שחור שמשתלט על הטעם ועל המרק ועל הפה.

הריחניים – אלה שברגע שפתחת את הדלת הביתה, את יודעת שהם שם, מתבשלים להם שם בנחת, רוקדים את הריקוד המיוחד להם במין דביקות עילאית, כמו אומרים הנה אנחנו עולים למעלה, עוד רגע אנחנו מוכנים, והריח שלהם מתפזר בכל הבית, ריח של חמימות, של אווירה של טעם.

ויש את הקניידלאך של אבא שלי: מן מתכון ירושלמי סודי שאני אף פעם לא מצליחה לחקות. הם טעימים גם במרק וגם מחוצה לו, בשבת וביום טוב, ולנו האוכלים שרויה בפסח, הם פשוט מעדן.

הם לא רכים מידי ולא קשים, הם נימוחים בפה במיליון טעמים, הם מפולפלים במידה, עם נגיעה קלה של מליחות. מי אמר קניידלאך ולא קיבל?

]]>