מקצוע שוחק, עבודה משעממת, משרד מאוס... זו הקרקע המושלמת, בה הזרעים של דברי המאמנים האישיים מתחילים לפרוח וללבלב.

זה הרי נראה כל כך מפתה: להפסיק לפחד, להתחיל לעסוק במה שאוהבים ולשנות את החיים לטובה. כי הרי המאמנים טוענים בצורה חד-משמעית שאם עוסקים במה שאוהבים ההצלחה כבר תגיע, חשוב רק להקשיב ללב.

אז מדוע פעם אחרי פעם אנחנו רואים אנשים שהתחילו לעסוק במה שהם אוהבים כל כך, במה שהם באמת טובים בו, ופשוט נכשלו? וגם אם לא מדברים על הפן הכלכלי, האנשים ששינו את חייהם לטוב לפי הכללים של הגשמה עצמית, לעיתים רחוקות מדי מדווחים על שינוי אמתי בתחושה הפנימית, על סיפוק ונחת.

למה במקרים רבים כל כך במקום עושר ואושר אנחנו רואים משבר ודיכאון?

אז ראשית, מעטים מודעים לכך שהעיסוק האהוב, לו הם מתכוונים להקדיש את חייהם, יהווה במקרה הטוב 50% בלבד ממה שהם יצטרכו לעסוק בו. ו-50% הנותרים זהים לכל העיסוקים, בין אם זו אפיית עוגות, קוסמטיקה או הדרכה.

הם כוללים בתוכם הרבה מאוד עבודה שיווקית ומנהלית. כי גם את העוגה הכי טעימה שבעולם לא יקנו אם אף קונה פוטנציאלי לא ישמע עליה. ופרסום מפה לאוזן בדרך כלל לא מסוגל להביא מספיק לקוחות כדי לאפשר לעסק החדש להתקיים.

כך יוצא שרבות שפרשו ממקום עבודה מסודר למען הגשמת חלום מוצאות את עצמן אופות או תופרות בשעות הערב המאוחרות, כשהשעות הטובות של היום, שהיו אמורות להיות מוקדשות לעיסוק האהוב, מוקדשות לעיסוקים חיוניים להישרדות: טלפונים ומאמצי שיווק, הנהלת חשבונות ומו"מ עם ספקים וכו'.

בסך הכול המצב אינו קודר, ורבים גם מסתדרים אתו לא רע בכלל, אבל מילת המפתח היא מוכנות נפשית ל"עיסוק הלוואי" הזה. הסיבה לקריסה נפשית של רבים שפתחו בדרך חדשה היא פשוט חוסר מוכנות לשגרה שכוללת גם הרבה מאוד רגעים לא נעימים, משעמים ומתסכלים מלבד העיסוק האהוב והמרגיע.

שנית, גם אם אורח החיים שלנו היום לא מוצא חן בעינינו, הוא עדיין מהווה את אזור הנוחות שלנו. אנחנו רגילים למה שקורה לנו מדי יום, וכל שינוי במצב הקיים, גם אם מדובר בשינוי לטובה בטווח הארוך, מלחיץ אותנו וגורם לנו להרגיש לא בנוח.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לפעמים השינויים עלולים להלחיץ עד כדי כך שבצורה לא הגיונית לחחלוטין בן אדם מתחיל לחלום על החזרה למצב הקודם. ודווקא במצב הזה של חוסר נוחות מוחלטת עליו להמשיך קדימה, להגביר את אי הנוחות ולהיאבק במכשולים בניסיון לבנות חיים חדשים.

בן אדם כאילו נאלץ להכאיב לעצמו יותר ויותר כדי שבשלב מסוים הוא יצליח לגבור על כל הכאב: גם הכאב ההתחלתי שגרם לו להתחיל בשינויים, וגם הכאב שהתלווה לשינויים. מיותר לציין, שהמאמצים האלה דורשים הרבה מאוד כוחות נפשיים, ובעיקר מוכנות לתרחיש שכזה.

בסיכומו של דבר, ניתן להסכים עם כך שמאמנים שהיו קוראים לעשות את החיים עוד יותר קשים ומסובכים לא היו זוכים ביותר מדי לקוחות. אבל בפועל המצב הוא אכן כזה: על מנת לשפר את החיים בטווח הארוך, בטווח הקצר יש צורך להיכנס למצב של לחץ נפשי בלתי נסבל ולשגרה של עיסוקים חדשים וכלל לא מהנים.

הבשורות הטובות הן שמי שהיה מוכן לתקופה הקשה ולא ציפה לשינויים חיוביים מהרגע הראשון, גם עבר את תקופת הסתגלות בהצלחה רבה יותר ובזמן קצר יותר.

]]>