ממש עכשיו רגע לפני קבלת התורה, מאז ומעולם מי שהוביל את כל המהלך לאורך כל ההיסטוריה, אלו שהובילו לגאולת עם ישראל ממש בהבזקים של שניות, שגישרו בין תהומות, בין מצב של כליה, הרס וחורבן לצמיחה ופריחה מחדש, היו אלו האימהות הקדושות.
מי שבעצם הקימו אומה שלמה, שזכתה רק היא בקבלת התורה, היו אלו האימהות הקדושות. תפקיד האם בעניין התורה הוא אחד התפקידים החשובים והיסודיים ביותר לעם היהודי.
גם השבוע פגשנו ארבע אימהות חכמות במיוחד, ודנו איתן בנושא החשוב מכל, ממש הפסגה, מהות התורה הקדושה ביחס אלינו כאימהות האומה הנבחרת, כל אחת מזווית ראייתה הביאה את עולמה, השקפתה, ותראו מה יצא.. פשוט נפלא, "מתיקות התורה".
הגב' מרילין ווינג - יוצרת מרצה וחוקרת ספרות תאטרון וקולנוע
הגמרא אומרת "מכל אלף שנכנסו לבית המדרש שנים יצאו לתורה" ובכל יום בליבי תקווה ששלושה מתוך האלף יהיו שלי. התחושה של אם ששולחת את בניה ללמוד תורה היא תחושה ענוגה שקשה לתאר אותה בקומץ מילים לטור בחדרי חרדים אבל אנסה לעשות זאת ולו רק בשל החשיבות נוכח התקופה בה אנו נמצאים.
תקופה בה התורה הפכה לפוליטית ובני תורה מוצאים את עצמם מתגוננים, תקופה בה לצערי התורה יצאה מהקשרה, החומות נפרצו ויש מסע תעמולה ובלבול ביחס לחיינו, חרותנו ובחירותינו.
נתחיל מזה שמי שרואה את התורה כעול וכמשא או מי שמוצא את עצמו מתנצל על קיומה, מחמיץ את העיקר בה- מחמיץ את הכוחות, האוצרות והעוצמות. התורה היא שמירה ולנוכח העידן בו אנו נמצאים, הצורך לחסות בה גדל בכפל כפליים.
אנחנו צריכים לשמש דוגמא בבחירה שלנו ולעמוד מאחוריה בגאון שכן "יפה קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" וזה לא קל ללמוד תורה אבל איך שלא נסתכל על זה התורה היא פנימיות העולם. וזו שליחות העם היהודי בהיסטוריה, חלק מהנחלת האמת לעולם כולו- כלומר יש לנו תפקיד והוא מה לעשות, חשוב!
"איני דר אלא במקום של תורה" כי כשאדם הולך לעולמו לא הולכים איתו אלא תורה ומעשים טובים בלבד. העולם הזה הוא המדרגה הכי שפלה ביקום. אדם מוריד נשמות שחצובות מתחת לכיסא הכבוד למקום הנמוך ביותר מכל העולמות, בלי לעצור ולשאול- רגע, בשביל מה בעצם הורדתי אותם לכאן?
אנחנו רואים רק את החוץ והחומרי ושוכחים שבתוכם שוכן האינסוף ושיש נשמה שהיא מרכז הכובד של כל המעשים. והיא מתגעגעת הנשמה שלנו. אוח, איך שהיא מתגעגעת. אז במקום להעניק לה חיבור למקור הגעגוע יש כאלו שמרחיקים אותם יותר. זה לא סתם עידן פוסט פוסט מודרני זהו עידן שמסמל יותר מכל את המאבק על מקומה של המהות.
אמנים גדולים כמו ואן גוך, למשל, מסרו את כל כולם לאמנות שלהם וממש התבדלו מהלחצים החברתיים על מנת להתמסר לשאיפות הפנימיות שלהם. חלקם הסתגרו תקופות ארוכות בחדרם על מנת לשקוד על היצירה שלהם- מתוך התמסרות ונחישות למען היצירה.
להבדיל בין קודש לחול גם בקדושה יש יצירה. כיום, מתוך מיליון חרדים שחיים בארץ רק 130,000 לומדים תורה מה שמלמד שבאמת לא כל אחד יכול להתמסר לזה. אבל לאלו שכן הצליחו לעמוד בכור ההיתוך ולזכות למעלה, להם באמת יש את התפקיד הגבוה ביותר, תפקיד שהוא הכי חשוב לא רק לעם ישראל אלא לכל העולם כולו.
הנביא אומר ואתם הייתם אור לגוים והתורה אומרת ואתם תהיו ממלכת כוהנים- התורה יש לה חשיבות וכמה פנים- פן אחד זו הבחינה שאנו אומרים שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם- על תקראי בניך אלא בוניך- שלום זה החיבור שלנו עם הקדוש ברוך הוא, כאשר לומדים תורה אז אנחנו ממשיכים את האלוקות והקדושה בכל העולמות, מתרבה שלום וברכה בעולם.
גם אני חשה כי בני הם "בוני" ושכל אחד מהם מעצים בי חלק אחר. בשבוע שעבר באסיפת הורים הקריא המלמד של בני הקטן בין הבנים, מכתב שהוא כתב מרצונו החופשי וכך כתב הזאטוט בן התשע:
"תודה לכם אבא ואמא על כך שאני לומד תורה, אני אוהב את התורה, אני אוהב את המלמדים, אני אוהב אתכם, תודה" אם לא הייתי אמא שלו הייתי חושבת שבן 16 כתב את המכתב. ובכל אופן, תודה לך מוטי על שאתה לומד תורה, ברוך ה'.
הגב ' עדנה נבון – מפתחת שיטת "אוצרות או צרות", מרצה ומטפלת בתנועה
ריגושים.. ריגושים...הדור הצעיר שלנו מחפש אחריהם ללא הרף. עלינו האימהות למצוא את הדרך לליבם - דרך מתאימה שתעניק להם את המתיקות , הנעימות החוויה והכיף שבתורה. בסדנאות "אוצרות או צרות" אותן אני מקיימת זה כ-30 שנה נפגשתי עם אלפי נשים.
פעמים רבות נתקלתי בגישתן של נשים אשר מרגישות כי הן אלה שפינקו את הילדים וגרמו לכך שעולמם סובב סביב הנאות מרובות. תחושת אשמה מאד כבדה יושבת על כתפיה של אם שכך מרגישה וזה מקטין ומגמד את תפקודה כאם.
והנה מצאתי בגמרא בסוף מסכת סוטה (גמרא אותה מרבים לצטט כרלוונטית לתקופה שלנו) את הקטע המתאר את ימינו אלה ובו מצוין כי "בעקבתא דמשיחא " הגפן תיתן פריה והיין ביוקר.
למעשה מתוארות כאן שתי תופעות: האחת זו העובדה שלמרות שיהיה שפע המחירים יעלו דבר הנוגד עקרון כלכלי לפיו מחסור הוא שגורם לעליית מחירים. וכולנו חיים במציאות שכזו.
את התופעה השנייה רש"י מתאר כשהוא כותב על ו"היין ביוקר" הוא מדגיש "שהכל עוסקין במשתאות", כלומר זהו דור שבמהותו יש לו נטייה פנימית להנאות ואנו האימהות צריכות ללמוד איך עושים זאת.
הצעד הראשון בדרך לכך הוא ההרגשה שלנו כלומר שאנו האימהות נרגיש שאנו נהנות מחיי התורה, שעבורנו הדברים מחיים ומשמחים והילדים יקלטו את התדרים שלנו שכן זהו מסר פנימי שעובר אליהם שהרי כתוב שעובר הוא ירך אמו.
הצעד השני הוא להעניק להם חוויות של הצלחה .בספר החדש שהוצאתי "לגדול עם שאפו "הדגשתי את המסר הבסיסי שהצלחה נקנית בעזרת שיפור איטי פשוט ועקבי וזה מוביל לשינוי אמתי, פנימי ותמידי. מסר זה כל כך חיוני במיוחד בדור שבו המצוינות שולטת בכפה.
עתה ניתן להוסיף מטעמים פרי ידינו כדי להמתיק עליהם את התורה. וכך הייתי עושה בשבועות: לוקחת ביסקוויטים רגילים, טובלת אותם בחלב ומניחה על ניר פרגמנט בשלשות. עכשיו שמה מילוי טעים על הביסקוויט המרכזי (גבינה מתוקה או גלידה וכדו )ואז מקפלת את הנייר כך ששני הביסקוויטים החיצוניים מתחברים ויוצרים מעין אוהל.
קראתי לזה אוהלי תורה. עכשיו לקחתי קיסמים והדבקתי עליהם דגל גזור מנייר עליו כתבתי כל מיני דברים שקשורים לתורה כמו: אהבת אמת, אהבת חסד, אהבת ישראל, אמונה, לימוד תורה וכל ילד בחר את האוהל האהוב עליו.
מקווה שההסבר ברור כי מעולם לא כתבתי מתכון לאנשים רק העובדה שגם כיום כשלילדים שלי יש ילדים משל עצמם הם לא מוותרים על "אוהלי התורה" בחג השבועות הביאה אותי לשתף אתכן בחוויה הקולינרית הזו. חג שמח, מתוק וטעים כטעמה של התורה.
הרבנית מאיה לב - אשת חינוך ומגשרת, מרצה ומחברת הספר " את נסיכה אמיתית"
אמא בבקשה תמשיכי לבכות....
אתחיל בסיפור ששמעתי בעבר,
לחזון איש הגיעו עם זה המקרה,
ילד חולה נפטר,
ולא ידעו כיצד לספר לאמו את זה הדבר.
שאל הוא אותם מה פשר הדבר?
ענו ואמרו שהסתירו העניין, לא רצו אותה לצער,
אמר החזון איש: מי נתן לכם את הרשות?
יכול להיות שדמעותיה היו מצילות את הילד-זה לא פשוט!
כיצד אני כאמא יהודייה ,
את ילדיי מכינה לקבלת התורה?
מתפללת ובוכה עליהם רבות,
גם בימים וגם בלילות!
בבוקר כשילדיי מתעוררים,
את היום במעשי חסד הם מתחילים,
חסד לעשות בתוך הבית במשפחה,
חסד עם ילד או ילדה בכתה,
לתת חיוך לומר מילה טובה!
לנסות להיות שם לאחר לעזרה.
אוזן קשבת לעיתים זה המון,
לעשות זאת בשמחה ובששון.
בברכות התורה אנו מבקשים,
שיהיה עסקנו בתורה על חלקינו בה אנו מתחננים,
לא נשכח שהחלק שלי הוא גם חלק של האחר,
לכן על הזולת לא לוותר.
כשאדם חוסם את לשונו ואת פיו,
הוא במצב של "נעשה ונשמע" ולא תמיד יגיב...
רק כך הוא יהיה כלי לקבל את התורה הקדושה.
הדיבור היחיד הוא לעסוק בדברי תורה,
זה הדיבור היחיד בו תבוא הברכה.
משה עלה השמימה לקבל את התורה,
רק הזקנים ואהרון הכהן יכלו לשמוע זה עתה,
יש מצבים בהם אנו לא רואים,
עדין לא מספיק טהורים,
לכן גדולתנו היא בהבנה שאנו לא מבינים דבר
ותפקידנו הוא נעשה ונשמע זה מכבר.
נקשיב בקול רב, ובקול ההורים,
ולא ניכנס לוויכוחים מיותרים,
ו"אהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה,
ראשית עלינו ללמוד לאהוב כל חלק בעצמך,
רק אז תוכל לאהוב את האחר,
ומהיצר הרע להיזהר.
בלילה זה אנו נידונים,
על חלקינו בתורה,
וזו עת רצון בחצות הליל ,
לבקש רבות על כך ולהתפלל,
על מה שקשה לי במשך השנה
מבחינה רוחנית זו הכוונה,
להתמיד בתפילה, או ברכה אחרונה,
כל אחת ואחד עם המניעות שלה,
עלי להזכיר שזה לילה גדול,
ועל כך נבקש ונתחנן ברצון.
כן יש לנו המנון מאז ועד היום "נעשה ונשמע"
זה הכל.!
רב חיים מוולוזין היה אומר לתלמידי הישיבה גם ילד וגם בחור
מחויב במעשרות,
וזאת ניתן לתת גם משעות הלימוד של התורה,
ואם תיתן מעשרות תראו ברכה בלימודים,
אם כך עלינו להבין כי יסוד הקבלה זה הנתינה,
כדי לקבל צריך לתת וזה יסוד קבלת התורה.
אז כאמא אוהבת ואשת חינוך,
הוסיף ואומר עוד דבר כה חשוב,
עלי לזכור שאני צריכה להקשיב,
וגם מימכם ללמוד באופן רציף...
"מכל מלמדיי השכלתי"
זוהי ראייה נכונה,
לקבל לאהוב והרבה הכנעה,
אוזן קשבת,
להוסיף גם תפילות,
על הילדים ועל הילדות..
כן הרבה חום ואהבה
להיות של למענם גם כשאת רחוקה...
ותמיד להוסיף עוד דמעה....ותפילה....
הגב' יונת פריימן - יועצת נישואין ומשפחה, מדריכת כלות ואשת חינוך
התפילה היא חלק בלתי נפרד מעצם תפקידנו כאימהות, במיוחד אם מדובר בתפילה לחינוך הבנים, הרי ידוע ששום תפילה אינה שבה ריקם ואם נרבה בתפילה ובהתמדה, על עניין הבנים בזמנים המסוגלים כגון: הדלקת נרות, ערבי חג ובמיוחד בערב שבועות בעת קריאת עשרת הדברות בבית הכנסת שהוא מעין מעמד הר סיני.
"משה ידבר והאלוהים יעננו בקול" (יתרו כ פס' יט) מדוע כתוב "ידבר והאלוקים יעננו בקול " בלשון עתיד, ולא בלשון עבר "דיבר". ללמדנו שכל שנה ושנה בעת קריאת עשרת הדיברות , הם ניתנים לנו מחדש, והקב"ה עונה לתפילתנו בעת הזו, לכן מומלץ לנשים להתאמץ ולהגיע לביהכ"נ לשמיעת עשרת הדברות ולכוון בתפילה שיגדלו ילדנו, לתורה למצוות מתוך אהבה ושמחה.
במעמד הר סיני הייתה אוירה מיוחדת, את אותה אוירה אנו בתור אימהות צריכות להשיק לביתנו, ליצור את ההרגשה שהייתה במעמד את המיוחדות, שמלווה את קבלת התורה, ע"י האווירה מוטמע החינוך ומושרשת אהבת התורה, ע"י עשיית "עסק" סביב המצווה, בהתלהבות והתרגשות.
המסרים שאנו מעבירים נקלטים בתדרים הקטנים של ילדינו ונחקקים בליבם. באנה נכנס לתפקיד האם, ממש לעומקו, ע"י עשיית מבצעים, פרסים וכדו' ע"י כן נגרום לפעוטות להבין כי עסק התורה הוא משתלם במיוחד, וככה אט אט נקשור אותם למתיקות שיש בלימוד התורה.
הרי ידוע העניין מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואנו תפקידהו הוא לכוון למשוך בחוטים בחכמה ובתבונה .ולהוביל אל המטרה, המטרה העיקרית, בעצם הנעלה ביותר, לחנך את בנינו ללמוד תורה באהבה... אם נכבד ונייקר את תורת הבעל בעיני הילדים, נרוויח גם את השלום בית שלנו וגם את הערכת הילדים ללמוד התורה, ועל ידי כן אנו מעצימים ומחזקים את יסודות הבית שלנו , בית של תורה.
התפילה היא הכלי החשוב ביותר שניתן לנו בתור אימהות, כלי שאם נשכיל להשתמש בו בהתמדה, וככלי עיקרי בחיינו. נראה כמה הוא נפלא, ואי אפשר בלעדיו, חג השבועות מסמל גם את עניין התורה הקדושה, וגם את עניין התפילה, ספר תהילים שנכתב ע"י מלך האומה הנצחית, "דוד המלך", הקשר בין התפילה לתורה הינו בלתי נפרד, יהי רצון שנזכה כולנו, שיתקבלו תפילותינו ונזכה לבנים תלמידי חכמים ובעלי מידות.
]]>
