אין יותר מורכב ומשולב מהטייטל "אם עובדת, שתי משרות מלאות בו זמנית, אישה אחת ולו"ז צפוף, איך עושים זאת, ועוד בשמחה?

הפעם שיתפנו 4 אימהות חכמות במיוחד בסוגיה המעסיקה, איך משלבים אימהות ועבודה מחייבת, הגשמת חלומות, הישגים, יעדים, מימוש עצמי, זוגיות ועוד... ובעיקר, הליבה: להיות אמא טובה.

רבקה שורץ אם לארבעה - עורכת דין, בעלת משרד עו"ד ויוזמת ארגון "מן המצר", סיוע משפטי לנפגעי עבירה במגזר החרדי

חברת דירקטוריון בקופת חולים מאוחדת, חברת סגל בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו ומשלימה בימים אלה תואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית

את השורות האלה אני מתחילה לכתוב בשעה 07:30 בבוקר, כשיערית אלבז היקרה מזכירה לי בסבלנות שהבטחתי לשלוח לה את הזווית האישית שלי על שילוב של בית ועבודה ושאר ירקות.

אני בדיוק באמצע לעבור על המיילים (לא אני לא מסכימה לתניה הזו בחוזה; כן, אני מאשרת השתתפות בישיבה; רצ"ב נוסח מאושר של הבחינה לאישור; כן מתוקה שלי אני מסכימה ממתק לבצפר ואני אוהבת אותך; רצ"ב כתב ההגנה כפי שיוגש לבית המשפט, לעיונך; לא, לצערי לא אוכל לפגוש אותך הערב, אני בכנס לשכת עורכי הדין באילת כרגע, נאלץ, לדחות לשבוע הבא; Send).

ואין לזה סוף...

כי ביד האחת אני מעירה ילדים בשלט רחוק באמצעות הטלפון ומאשרת תמונה של בחירת בגד לגן לילד, ביד האחרת אני מנסה להספיק לסגור מטלות פתוחות מהלילה באמצעות המייל כדי להספיק להיכנס בנחת להרצאה הבאה, אחרי הכל אני בכנס בכובע של עורכת דין.

אבל המשרד לא בכנס וממשיך לתבוע את שלו והילדים מתחילים יום ואמא, היא אמא גם בשלט רחוק ובמכללה מחכים לתוצאות העבודות שהוגשו ובאוניברסיטה יש מי שמחכה להגשות ובדירקטוריון צריך לאשר דו"חות ועוד היד נטויה ואני מנסה, מודה שלא תמיד בהצלחה, לרקוד בעת ובעונה אחת כל כל החתונות.

לא אכחיש, השילוב בין הבית לעבודה, בפרט כשהדרישה מעצמי היא לשלמות בכל תחום ללא הנחות, הוא קשה לאין ערוך. אני מנסה לעשות את המקסימום וזה לעיתים, או לרוב, בא על חשבון משהו.

אין ספק שכעצמאית, תחום אחד בא על חשבון השני, העבודה אינה נעשית מעליה וכל כובד האחריות רובץ על כתפי, במקביל אני אמא במשרה מלאה לארבעה ילדים שהם, כל אחד בנפרד, מתנה מדהימה מהקב"ה, וגם שם, כובד האחריות רובץ על כתפי בכובעי האימהי ופעמים אני מוצאת את עצמי אמא ועורכת דין, בו זמנית, כשאני מנסה לצלוח משימות בלתי אפשריות ולחבוש את שני הכובעים יחד.

לפעמים אני פותחת עיניים בבוקר ואומרת, זהו, אני עוזבת את המרוץ, לוקחת אוויר וחוזרת להיות אמא במשרה מלאה, אבל זו לא באמת אני, זה רק המצפון שעסוק בלייסר אותי לפחות אחת ליום ואז אני מנסה ללכת על דרך האמצע ולספק אותו, לנסות לתת למשפחה שלי קצת יותר ממה שאני יכולה, ומה שבטוח שהכל אפשרי.

פגשתי מישהי השבוע שאמרה לי, אני מחכה שהילדים יגדלו ואז אוציא תואר, הילדים אף פעם לא גדלים, הטיפול בהם רק הולך וגדל וגם הגיל שלך בשנים הולך וגדל, אם את רוצה להוציא תואר, או לעשות משהו אחר לעצמך, תמצאי את הדרך הנכונה לעשות זאת יחד עם הילדים ויחד עם הבית.

מניסיון שלי, הילדים רק יעזרו, ילמדו להעריך מה שאת עושה בשבילם בלי שזה יהיה מובן מאליו, את תגלי פתאום כמה הם רוצים ומסוגלים להתגייס ולעזור וכמה זה רק מחזק את הקשר המשפחתי וכן, החכמה כל הזמן להיות עם יד על ההדק ולראות איפה מגיע השלב בו העבודה שלך, הקריירה שלך יותר מדי על חשבון הבית ולעשות את הקאט.

רבקה שוורץ. מצליחה להיות עורכת דין מפולפלת ואמא לארבעה בליעהרבקה שוורץ. מצליחה להיות עורכת דין מפולפלת ואמא לארבעה בליעה"ר

לא מזמן שמענו על אן מרי סלוטר, בכירה בממשל אומה, שוויתרה על משרה נחשקת שרבות רק חולמות עליה, כדי לעשות לביתה ולהיות עם משפחתה ומאד הערכתי את האומץ שלה לבוא ולומר, כן, לא עמדתי בזה, אני לא כל יכולה ואני רוצה להיות עם הילדים שלי.

אבל היא גם הוסיפה שאם אפשר לעשות רפורמה כזו, בה אישה היא גם קרייריסטית אבל לא צריכה לכלות את ימיה במשרד ויכולה למצוא את הדרך בה היא נותנת את המקסימום שלה לעבודה, גם מהבית, ולא משנה איפה היא נמצאת העיקר שהיא מחוברת למחשב, אזי אישה תהיה מסוגלת לשלוט גם בבית וגם בעבודה.

כעצמאית זו מציאות אפשרית, לנסות להיות בכל מקום בו זמנית, אבל כאן נכנסת המשמעת העצמית החזקה זו שעושה את ההפרדה ואומרת עד כאן העבודה ומכאן הבית, והכל עניין של איזונים, בלמים ושינויים.

ככל שהזמן עובר, אני לומדת לעשות את האיזון הנכון, ולא, זה לא קל, מי שתגיד שזה קל, ששילוב בין קריירה לעבודה הוא אפשרי ברמה שאף אחד מהצדדים לא מקריב מחלקו, יחטא לאמת.

מה שבטוח, לא הייתי יכולה לעשות זאת ללא עזרתם של בעלי המתחשב ובנותיי הנפלאות, שיוצאים מגדרם כדי לסייע לי. (כן, גם העובדה שאני כאן בכנס, כותבת את דעתי, דרך הסמארטפון , על רגל אחת בדרך לחדר האוכל, היא לגמרי בזכות מי שנשאר לטפל בבית ובילדים כדי לאפשר לי לעשות זאת).

מירי בן-דוד ליוי אם לחמישה - עיתונאית, מנכ"ל "מועדון החצאית"- קבוצות נטוורקינג לנשים עצמאיות דתיות ברחבי הארץ ומרצה בנושא ניהול עצמי על סרגל הזמן

כבר עשרות בשנים נשים עובדות שהן גם אימהות מנסות לפצח את המתכון לניהול חייהן. המתכון שיושיע אותן מנקיפות המצפון, מלחץ המטלות, מערמות הכביסה האינסופיות והרצון הבלתי נלאה לרצות את כל הסובבים ולהיות גם אמא טובה ומסורה וגם עובדת מצטיינת.

כמו כולן, גם אני מתעסקת בסוגייה הזו לא מעט, אבל גאה לספר שאני לא מיוסרת. אולי בהתחלה המשימה היתה יותר מאתגרת, אבל בעזרת ה', לימדתי את עצמי לאזן ולהרגיש שלמה עם צעדי והצלחתי להשתחרר מכל אותן תחושות אשמה שגם עלי לא דילגו.

כשאני חושבת על הדברים שהובילו אותי לנקודה הזו של השלמות והתחושה שאני עושה את הדבר הנכון, אני בעיקר מאמינה שזה בזכות ההקשבה שלי לצרכים האישיים שלי בפרט ושל משפחתי בכלל והיכולת להתוות את המינון הנכון בעשייה שלי.

מעולם לא הזנחתי את האהבה שלי לדברים שאני יודעת לעשות טוב יותר אך במקביל תמיד התאמתי את הפעילות שלי לגילאי הילדים והשתדלתי לתת מענה לצרכי השעה. אני מעיזה לומר שלא תמיד משרה נכספת מצדיקה עזיבה של תינוק בן שלושה חודשים, גם אם אצל לא מעט נשים המצב הכלכלי לא מאפשר את הפריבילגיה להישאר עוד קצת בבית.

ללא ספק, החברה הדתית עברה מהפכה תעסוקתית ונשים דתיות וחרדיות, משתלבות במקצועות השונים, לפעמים מבלי שהקולגות שלהן יודעים שהן מגדלות משפחה ברוכת ילדים. באין ברירה, כל אחת לומדת בדרכה לנווט את חייה ופשוט- לחיות עם זה.

אך מי שמשכילה לעשות את הבחירות הנכונות ולמצוא את הדרך להינות מכל דבר שהיא עושה – גם אם זה לעבוד אל תוך השעות הקטנות של הלילה וגם אם זה להאכיל את הפעוט בפירות מרוסקים – היא שפיצחה את הסוד.

מירי בן דוד-ליוי. אמא לחמישה שמחליפה כובעים כל הזמןמירי בן דוד-ליוי. אמא לחמישה שמחליפה כובעים כל הזמן

כי כשאין אפשרות בחירה אם לעבוד או לא לעבוד, עדיין נשארת זכות הבחירה אם להיות ממורמרת ושחוקה או להיות מאושרת ומסופקת במציאות שיצרת סביבך.

יהודית לזרוביץ אם לחמישה - שחקנית

היא התקשרה וביקשה: יש לך שישים דקות להביע דעה, זווית אישית משלך, על אישה, תעסוקה וגידול ילדייך בשמחה...בהצלחה!
נכנסתי הביתה הדלקתי מחשב
ומולי ילדתי עם חיוך חם ואוהב
"אמא עוד שעה בדיוק אני על הבמה מופיעה-
בואי תראי שגם אני יכולה"
ואני בחיוך מעושה מנסה להרוויח זמן: "כנסי למקלחת מתוקה"
ובליבי המחשבה "הצילו! מה אני עושה"?
אולי אפשר לדחות את מועד ההגשה?
לא נשמה ! זו בדיוק הדרישה
לשלב גם כתבה וגם ילדה מופיעה
גם עבודה וגם לילדים אמא פנויה
אוקיי, תנשמי עמוק את רגילה לאלתר
עוצמת עיניים ופתאום אין לי בעיה את הרגש לאתר
הכל צף מול עיני : איך כבר ויתרתי על מי שאני
ולהפוך למורה נהייתי
ואיך דפקה בתוכי הציפור הקטנה
שעל עצמי התחננה
ודמעות כמו ספונג'ה שטפו את פני
וככה בתפילה פניתי לאלוקי
" אתה נתת לי את הכישרון, אתה שלחת לי את הרצון, את הצימאון אולי בשביל אחרים זה שיגעון
אבל אני יודעת שבשבילי הבמה זה המקום
אז בשביל מה?
ככה כדי שהכול יתכסה "בים של כביסות"?
אם זה מה שאתה רוצה? רק בית, אין בעיה! רק תשתיק את הציפור הקטנה "...
ומהמקלחת: "אמא איפה הסיכה אנחנו חייבות לזוז"
"כן כבר נשמה, אני כבר קמה"
אז איפה היינו? ... אתה בראת אותי ככה אז להתכחש? להתייבש?
זה מה שאתה רוצה? שאת הכישרונות שאתה נתת לי לא אמצא?
וקול פנימי עונה לי בשקט: את יכולה, את יכולה!
קחי את המשימה ואת כל הבית תניפי קדימה
אז הילדים בוחרים את התלבושות
הבעל אחראי על הסאונד, תאורה וטכניקות מסובכות
הקטנים מוקלטים בתור דמויות נוספות בהצגה
הגדולות מוסרטות בתור פתיח להצגה מצחיקה
כולם שותפים אני לא מנותקת
כל אירוע בחיי הופך לרעיון להצגה מרתקת
יאללה קחי את כולם יחד אתך
הם שמחים לראות את המרץ שלך
"אמא אני מוכנה המופע מתחיל"...
"אביטלי מתוקה קחי את אחותך הצעירה תתחילו את הברכות אני כבר מגיעה לריקוד המופלא"
"אבל תגיעי מהר"
"בטח.. בטח"
חזרה למקלדת
אז ככה: אני לכן ממש לא מחדשת
אנחנו לא סופרוומן גם אם נראה לנו שכך צריך להיות
פשוט הרבה אהבה, רכות שמחה פחות קילוגרמים של רגשות אשמה
אם אני אהיה מוארת בתוכי אצליח להאיר את כולם מסביבי
אז לפני מופע מרוחק
אני משאירה פתק בארנק

או מחפשת מאכל מיוחד אותו להם אבשל
וטלפון קטן שיזכירו אותי להצלחה בשמע ישראל
והם גאים בי ושמחים מהתגובות, מהתמונות, מהכתבות...
והם שותפים לתפילות ושותפים להצלחות
ומותר גם לקרוס אני לא מושלמת
ואת הכל לתפילה גדולה מתרגמת
"אוי המסיבה אני חייבת לזוז"
בחסדי ה' הצלחנו לשלוף כמה מילים
על שילובים באידיאל וגם בחיים

יהודית ליזרוביץ'. שחקנית עסוקה שיודעת שחיי המשפחה הם לא משחק כלליהודית ליזרוביץ'. שחקנית עסוקה שיודעת שחיי המשפחה הם לא משחק כלל

מקלידה את אחרוני האותיות
רצה נדחפת בין האימהות
"זה בסדר ילדה שלי אני כאן לידך
היא מניפה את ידיה ורוקדת בחן
ואני מוחאת כפיים בהתלהבות שולפת מצלמה
אחרי הכל את הכישרון היא ירשה מאימה....

שיפי חריטן אם לשלושה - עיתונאית

בהתחלה חשבתי שאני חולמת, אבל אז גיליתי שהחלום שלי מציאותי לחלוטין. אומנם מתוך שינה, אבל מה מצפים כשמדובר בשתיים בלילה?

בזה אחר זה הם התעוררו, בוכים וכאובים. אוחזים את הבטן ולא מרפים. למען האמת, מתוך הבהלה, חשתי שגם אצלי לא הכל כשורה. מה יכול להיות שגרם לתאונה? לא ברור. המציאות היא שכולנו חלינו באותה יממה.

אחסוך מכן את שעות הלילה שהפך לסיוט, בו כמעט לא ישנתי כמובן. בבוקר, דאובה וטרוטת עיניים, ניסיתי להרים את עצמי בכוח מהמיטה, פינטזתי על בוס, משרד, ומשרה מלאה, מקום כזה שאני יכולה להתקשר ולהגיד, מצטערת, אני חולה, ששושנה תשלים במקומי את העבודה.

אבל לא, אין לי אפשרות כזו חלומית. אני למעשה סוג של עצמאית. עיתונאית שעובדת תחת דד ליין, כתבות ואייטמים, ואם אין אני לי, לגמרי - מי לי?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אז קמתי בשקט על קצות אצבעות, מקווה שהילדים ישנו כמה שיותר, אולי אספיק 400 מילה, עד שתיפקח לה עין ראשונה. ובין תמלול של ראיון אחד למשנהו, נתתי תרופה, וכוס שתייה, ובין עיבוד טקסט אחד למשנהו, הכנתי ארוחה בריאה לכל חולי עמך, וניסיתי להספיק כמה שיותר, כשברור לי ללא ספק, שהלילה אני הולכת לשלם את המחיר, עבודה עד השעות הקטנות.

שיפי חריטן. עושה ג'אגלינג בין עבודת עיתונאות עמוסה לאימהות עמוסה לא פחותשיפי חריטן. עושה ג'אגלינג בין עבודת עיתונאות עמוסה לאימהות עמוסה לא פחות

כי זו הבחירה שלי וזה המקצוע, ואני לא מתלוננת, אומרת תודה, מי אמר שבמקום אחר טוב יותר?

הילדים למדו שכשאמא מול מחשב, זה נקרא שהיא בעבודה, ולפעמים כשהיא מקלידה, היא לא שומעת ולא רואה, וגם אם יש מריבה, הם צריכים להסתדר לבד.

ואני מזמן השלמתי עם העבודה כעובדה, שעליי לקרוא כל טקסט לפחות עוד פעם אחת, כי בתוך סיקור מאוד רציני, יכול להיות פתאום כתוב, "אמאאא, תראי מה הוא עושה ליייי".

]]>