היא חשבה שהיא מאבדת את שפיות דעתה. בפעם המי יודע כמה עמדה מול הדילמה הבלתי אפשרית של ילד מתחנן ואינו מבין למה כולם כן, והוא לא. ליבה נקרע לחתיכות מול בכיו של הילד המתוסכל, הוא רוצה דובדבן. מה כבר ביקש?

דובדבן אחד, העונה בשיאה. כולם בשוק אוכלים דובדבנים. ילדים תוחבים אותם בזה אחר זה לפיהם, סנטרם מוכתם בעסיס אדמדם ריחני, ועיניהם נוצצות באושר קייצי. ורק היא מונעת מילדה המשתוקק את הפרי המתוק, למה? הוא בוכה ואינו מבין, אמא. למה?

כי הוא אלרגי, זה למה. דובדבן אחד יכול לגרום לעורו צרות צרורות. אמנם לא כמו שייגרום קיווי או בוטן קטן, אבל עדיין. לא כדאי. האם תיכנע אם אחראית לליבה? מן הסתם לא. אבל האם בפעם הבאה הוא לא יחוש בצער הילד? מן הסתם כן.

**

יהודית חשה את ליבה לכוד בחזה כמו ציפור מפרפרת בכלוב,היא הכריחה את עצמה לעזוב את המעון ועיניה דומעות. קריאותיה ובכייה של ילדתה בת השנה מהדהדות באזניה, והיא יודעת שכך יעשו משך כל היום, וגם הימים שלאחריו. עד שהקטנה תתרגל למטפלות.

רבות הדילמות של לב אימהי מול הידיעה הברורה מה צריך ל ע ש ו ת. אף אחת מאיתנו לא תיכנע לרחמים המקומיים על ילד החושש מחיסון, כפי שאף אחת לא תרחם על נחש שנכנס לבית, ותבקש שלא יהרגוהו. בענייני ילדים, רוב הזמן השכל מכתיב את התנהלותנו. למה? כי אנחנו חשים אליהם אחריות עזה.

ברם אולם, גם אימהות שנמצאות רבות אמת והיגיון צרוף בענייני צאצאיהן, מתנהגות אחרת לחלוטין כאשר הדברים מגיעים אליהן עצמן. ענייני עבודה, בית משפחה. איפה נעלמו ההיגיון והשכל בדילמה ההיא עם הבוס, ובהתלבטות ההיא עם הבעל? על עצמנו, מסתבר, אנחנו חשות אחריות פחותה. ואולי שמא כאשר הדברים מגיעים אלינו, קשה לנו יותר לקבל פקודות מהמוח.

***

החכם באדם, בספרו שכמעט הושמט ממדף הספר של עם הספרים והוקע לדורות, אך דבר התורה שבפתיחתו ובסופו הושר ספר קהלת המתאר חכמה מהי ונחתם "בהבל הבל, הכל הבל".

חכמת השכל מול חכמת הלב, האם שתי חכמות אלו מייצגות סוגים שונים של אנשים? או שמא יש ביניהם מערכת התחשבות אחת כלפי השנייה? האם הן חכמות מולדות, נרכשות, או ניתנות לפיתוח? או אם בכלל מה עדיף חכמת השכל על חכמת הלב, או השילוב ביניהם?

שאלות כאלו ואחרות ומחקרים רבים שנעשו וייעשו סביב נושא זה לא הובילו לתשובה חד משמעית מהי החכמה הנבחרת. אך, שלמה המלך במשפט אחד סיכם לנו, במחקר החכמה המקיף ביותר משחר ההיסטוריה שנערך ע"י המוכתר הבלתי מעורער כחכם באדם.

"סבותי אני וליבי לדעת ולתור" ( קהלת יב' א') .

אני וליבי – האם האני נפרד מליבי? האני בעצם נסוב עם ליבי, האני הוא השכל, אדם מטבעו נולד כרציונל, שאלות כמו: האם אנו נסובים לבדנו ללא ליבנו בעולם יהיו אף רלוונטיות יותר מתמיד אם נבין את המשמעות הפשוטה שחכמת השכל הינה החכמה שאתה נולד כל ייצור אנוש באשר הוא , מנת המשכל יושבת בדיוק בגירה הזו של החכמה, היא אכן משתנה מאדם לאדם וניתנת לרכישה ולפיתוח.

לעומת זאת חכמת הלב היא החלק השני אינו בהכרח מולד לא ניתן לרכישה אך בהחלט ניתן לפיתוח, במשך השנים ע"י פיתוח רגשות ותובנות, החלק השני של הפס' מתקשר לחלקו הראשון וסוגר מעגל נפלא , אני וליבי – לדעת ולתור , האני (השכל) – לדעת, וליבי – לתור.

השכל תפקידו לדעת, הלב תפקידו למצא פתרונות.

חכמת השכל – מתאפיינת בהיגיון שמניע אותה, ואילו חכמת הלב - מתאפיינת במערכת רגשות ותחושות המניעות אותה.

הסגידה הרווחת היא לחכמת השכל, מי שחכם יותר בעל שיקולים הגיוניים, קרים ומדעים מדויקים.

אך, בעל חכמת הלב, "נחשב לחכם באדם" , חכמת הלב נחשבת לדרגה הגבוהה ביותר במערך החכמה והוכחה לכך שפתרונות מצויים בלב, ע"י חכמת הלב אפשר להגיע להישגים גבוהים בעבודת הבורא, במהות החיים עצמם.

"לב שומע לב חכם ונבון" – זוהי בעצם האינטואיציה היא המרכיב העיקרי בחכמת הלב, התחושה הפנימית, הלב השומע.

אינטואיציה הינה המרכיב העיקרי של חכמת הלב היא אינה תחליף לאינטלקט המהווה כמרכיב עיקרי לחכמת השכל. השילוב בין חשיבה רציונאלית לבין אינטואיציה, יכול להיות שילוב מנצח.

חכמת השכל היא הבסיס, חכמת הלב הינה הערך המוסף כתוספת חכמת השכל. חכמת הלב נגזרת במהותה ממידת הענווה והיא באה לאזן את חכמת השכל הנגזרת במהותה ממידת הגאווה, לכן השילוב בין שניהם לפי הסדר האנושי המולד הוא הנכון.

"אני וליבי", קודם השכל אחכ' הלב, "לדעת ולתור"- קודם הידיעה ואח"כ לתור אחר מציאת הפתרון.

לכאורה המשפט "ללכת אחר ליבך" מציב לנו את חכמת הלב במקום הראשון כמנצח הבלתי מעורער בדו קרב הזה, אך לא לא לכך התכוון החכם באדם, בפסוק: "סבותי אני וליבי לדעת ולתור" השכל הוא המוביל, והלב? כן הלב אחריו כמשלים

.לסיכום: מובא בשם אחד האחרונים שהאדם מורכב ממוח לב וכבד

מוח –זה השכל

לב- הרגש

כבד- התאוות

מי ששם את המוח במקום הראשון, הוא מ לך

מי ששם את הלב במקום הראשון הוא ל מך

ומי שאת התאוות הוא כ לום

בקרב הזה כמובן מוביל השכל. אך, הלב דולק אחריו כחלק בלתי נפרד ממנו , כניגודים המשלימים... אני וליבי.

]]>