ארבע אמהות: מה את מאכילה את הילדים שלך?

מי לא מכירה את הסיפור הזה? "לא רוצה, לא בא לי, לא אוהב". הילד מוסיף פרצוף, סחיבת צלחת, ומיד מגיעה ההצהרה, "יוני תמיד מביא אוכל טעים לגן ורק אני לא". הבוקר בדיוק הבוקר, יצרתי יצירת מופת כריך מושקע עם מגוון ירקות בריאים חתוכים להפליא, ממש באומנות המתבקשת לפי כללי החיתוך לירקות מעוצבים.

בעיות שאני נתקלת בהן בתור דיאטנית וקשה לי להבינם ובכל זאת, כיצד נעקוף אותם?

1. האבסת ממתקים במוסדות – "הילד הראשון שלי פגש את הממתקים הראשונים שלו בגן , השלישי כבר נולד עם ממתק" לשם הצבת גבולות ומניעת צריכת ממתקים מופרזת, חובה להתייעץ עם הגננת "בקול רם" איך ניתן להפחית את צריכת הממתקים, מרגרינות וכדו' באסיפה הראשונה ותגלו שאתם לא לבד הורים רבים יצטרפו לכל מני יוזמות של הגבלת חטיפים בימי הולדת, החלפת ממרח השוקולד בממרח תמרים, הגשת פירות בשפע וכדו'.

2. ביקור ממתקים אצל הסבתא או הדודה- הציעו לסבתות והדודות לקנות לילדים הפתעות שאינם ממתקים חנויות "הכל בשקל", עושות את אותה עבודה.

3. התניה שצריכים לשבור, "ממתק אינו פרס" - לראות ילדים בני שמונה בעודף משקל מסתובבים עם גלידה ביד אחת וקוקה קולה ביד השניה - ולהשאיר בידיהם את הבחירה למזונם, מעיד על חוסר אחריות שלנו כהורים. האם החינוך לילדנו אינו באחריותנו? כשם שאחנך אותו למידות טובות אני רואה זאת חובה שלי להעניק לו חינוך תזונתי ובריאותי כאחד.

מורן פינטו – שפית ובעלת קייטרינג בוטיק "אניני טעם"

בתוך תפקיד האימהות הכולל המון עבודות בית, יש דבר חשוב ועיקרי זה "האוכל של הבית"... לכל בית יש אופי אוכל משלו, ארוחות משלו. ולכל ארוחה יש את האופי שלה.

ישנם בתים שארוחת ערב משפחתית היא חובה בכל יום, ישנם כאלה שרק חלק מימות השבוע יושבים סביב שולחן אחד, ויש כאלה שרק סעודות שבת משותפות.

כמעט לכל מתבגר יש מה לספר על הארוחות הביתיות, אחד מאוד אהב את זה ואפילו דרש, אחר חיפש איך לא להיות בהן, ונוסף יפרגן על האוכל הטוב/רע שהכינו בביתם.

גם נשים שלא מאוד או בכלל לא מתחברות למטבח עדין צריכות להכנס אליו.מהכנת סדנוויץ׳ ליום לימודים ועד ארוחה חמה בצהריים או הערב, כל אמא שנכנסת למטבח מנסה לחשוב איזה מנה היא תכין שתכיל את מה שכולם אוהבים. לזה שאוהב ירקות, ולזה שאוהב בשר וכד׳...

לי אישית קשה לשמוע שאימהות אומרות אני לא מתחברת למטבח שיאכלו שניצל מהמקפיא או כריך. אמא לא נמדדת בכמה היא טובה אם היא נמצאת שעות במטבח. אלה שגם אם היא הכינה רק כריך היא שמה בו אהבה לסועד שלה.

גם אם היא חממה שניצל מהמקפיא זה בא מליבה, החיבור ובמחשבה על הילד שאוכל את זה. שיהיה לו טעים, ומזין גם אם זה לא ארוחת גורמה. מי מאתנו לא היה רוצה להכנס לבית ביום קריר לצלחת מרק מחממת לבבות?

וזה, זה הזכרונות מהבית, המנות האלה וניחוחות המטבח.דמות האם שעומדת בפינה ומחייכת ושמחה למראה בנה.

לא תמיד יש חשק לעמוד במטבח להכנת ארוחות מורכבות, אז לכי על קלות יותר, זה לא קשה לנו באמת וחיוך של ילד שמח ושבע יחזירו את הכוחות... כי זה שווה הכל!!!

אלישבע גליקסברג מעצבת ומחברת הספר -centerpiece מדעי האירוח

היא חינוכית, אסתטית, חוסכת, מכבדת ו...בריאה. מיהי אותה מושלמת? במילה אחת : העריכה! ומיד אוכיח לכן שהרוויחה ביושר את כל התארים הללו, לאחר 22 שנות ניסיוני בתחום הפקות וסטיילינג, אספתי מסקנות וטיפים שנארזו בספר ייחודי המשלב תוכן וצורה, כי דווקא בעידן הנוכחי, בו שלל המתכונים מונגשים מתמיד, וכולם מדברים על ארוחה, הגיעה העת לדבר על העריכה.

חינוכית

הארוחות תופסות חלק ניכר במעגל השנה והחיים. חלקן פונקציונליות וחלקן עשירות באווירה. כך או אחרת, הן בסעודות חולין או מצווה, היהדות מנחה אותנו להדר ביחס לזולת.

הפרשנות שלי לכך, שאין עושים חצי מלאכה, כשם שלא נגיש תבשיל נא, כך אין זה ראוי להגיש סעודה כלאחר יד באורח מרושל. נוי מצווה זה לא רק תפריט גורמה. נוי מצווה, זה גם שימת דגש תוך נימה אישית לכל סועד.

אסתטית

קיימים כללים מקצועיים לעריכה בכל פורמט. מטרת הכללים לתת מתווה ואפיון לארוחה. באמצעות העריכה אנחנו יוצרים דיאלוג בין המארחים למתארחים. מנח הכלים והכוסות, סדר ההגשה והקצאת טריטוריות, יוצרים מראה נעים המשפיע על אקלים הארוחה.

קחו למשל את השפעת הצבע על המתבונן. הרי העין קולטת קודם כל צבע, אחכ' צורה ורק בסוף טקסט. אז בשלב קבלת ההחלטות שיקול הפיגמנט יהיה בהשראת האווירה והשיח שאתם מעוניינים ולא רק מכורח האופנה או הזמינות פירוט נוסף בסעיף הבריאות.

חוסכת

עריכה מקצועית מאפשרת לנצל את כל עתודות הלוקיישן. האספקט העיצובי מאתגר יצירתית למחזר חומרים

מכבדת

מעוניינים לצאת גדולים באירוח? זכרו: "איזהו מכובד המכבד את הבריות" (מסכת אבות, ד פסוק א)ואני מבדלת את סעיף המכובדות מהסעיף החינוכי הפותח מכיוון שהוא מהווה תמריץ לכל מארח/ת, וחשוב לקבל תמריץ לאחר אותם רגעים סיזיפיים של הקצאת זמן ומשאבים באיסוף מתכונים מכל חלקי הגלובוס והפיכתם ממתכון כתוב למוצר בתלת מימד.

בחרו קונספט, השקיעו בוויז'ואל (במינון מושכל כמובן) ובכך, תשדרו לאורחיכם ולכל שאר המסובים, שהם חשובים ויקרים לכם. במרחק של קיטום פרח או קיפול מפית-יצאתם גדולים, מכבדים ומכובדים. העריכה היא בבואה לסועד ולמארח.

התוודעתי לכך באירוע מושקע, אשר בסופו נגשה אלי אישה והחמיאה שכל הכוסות היו מכוסות בוהק ללא טביעת אצבעות. כי ההנחיה שלי בכל אירוע לערוך פילוש לכלים.

בריאה

הנה טוויסט בעלילה: העיצוב מאפשר לכם גם לאכול וגם להישאר חטובים ובריאים. אני עוקבת אחרי זה שנים, ראיינתי רופאים ודיאטנים, אנשים במגוון גילאים ותחומי עניין.

השוויתי בין רכיבי ארוחה שהוגשו כלאחר יד או באורח מעוצב, אתן לכם ספויילר קטן במספר משפטים: המוח כידוע, משדר תחושת שובע לאחר 20 דקות. אז כל הבולסים ארוחה בדקות בודדות, שבעים לרגע ושום מעמיסים ובכך מרחיבים את הקיבה.

ההמלצה: לאכול לאט. מעטים האנשים המסוגלים ללעוס 15-20 לעיסות עד הבליעה. אז מצאתי פטנט ישים: לספק לסועדים מסר מתחרה באמצעות הצילחות /סטיילינג קולינרי. במקום לצעוק: המנה כל כך יפה, חבל לקלקל... אז מתעסקים איתה, לועסים, מתרשמים, ומשך הארוחה מגיע לאותו פרק זמן הדרוש להגיע לתחושת שובע.

העריכה גם מאתגרת את הילדים לאכול בריא. פתאום מנה המכילה את כל האבות מזון נראית פוטוגנית ומפתה.

ולסיום: צבעים חמים (אדום כתום צהוב) מעלים תיאבון, מעודדים שיח ואינם פורמליים לעומת הצבעים הקרים אשר מפחיתים תיאבון, נחשבים לראליים ופורמליים.

והלוואי שתהיינה רק סיבות טובות לשמוח ולארח בארוחה-ערוכה ותנו לילדים ליטול חלק פעיל בעריכה היא חלק בלתי נפרד מהארוחה.

שונמית דרעי – פסיכותרפיסטית, יועצת נישואין ומשפחה ומנהלת מעון יום ילדים

אוכל הוא הרבה יותר מאוכל - אכילה ואהבה הם שני צרכים בסיסיים, בלעדיהם לא יוכל האדם להתקיים, גם בסולם הצרכים של אברהם מאסלו המציין את המזון בראש ההירארכיה כצורך פיזיולוגי קיומי לאדם, הקשר בין אכילה לרגשות הינו בסיסי להתפתחות תקינה של כל אדם.

חוויות בסיסיות לקיומנו מתחילות בהזנה שלנו כתינוקות, החיבור בין אוכל לרגש בינקות ימצא כמשפיע על עתידו של התינוק אשר צרכיו הבסיסיים הם אוכל ושינה, חום ואהבה .

סיפוק צרכיו הפיזיולוגיים והרגשיים יוצרים אצלו תחושה בסיסית של ביטחון והיקשרות לדמות המטפלת בד"כ האימא. לכן חוקרים מצביעים על שנותיו הראשונות של הפעוט כבעלות חשיבות בסיסית המשפיעות על המשך קיומו בעולם.

לעיתים נבחין בילדים בעלי צורך לאכילה אף ללא קשר לרעב למזון, אלא הגירוי האמוציונאלי נוצר מהשפעה וכביטוי לאופן הזנת הילד בינקותו. התבטאות לאכילה המוגברת מוכרת כ"אכילה רגשית", כלומר, האכילה הופכת לתגובה במצב רגשי שנוצר לכן אינה תואמת את מצב האדם לרעב האמתי.

הזנת האם את הילד מעבירה מסר רגשי הנכלל עם האוכל הפיזי, יוצרת זיכרון של חיבוק אוהב, המחזק אצל הפעוט את בסיס הביטחון שיש מי שדואג לצרכיו הקיומיים, הוא יכול לסמוך על הדמות המעניקה וכך הוא מתפנה לחקור את הסביבה כחלק מהתפתחות תקינה ובריאה.

האוכל כמשפיע על מצבי רוח, בין אם זה במודע ובין אם זה לא במודע, צריכת המזון מספקת תחושת רגש שקיימת אצלנו, אותו מזון מקנה לנו תחושת מילוי פיזית כמו כן מזין גם מהבחינה הרגשית, בכך המזון שאנו צורכים מזין את הנפש והנשמה ולא רק את הגוף.

השפעה זו ניתן לראות בכל מיני סיטואציות התנהגותיות בחיים, לדוגמא: אדם יושב מול מסך מחשב תוך כדי אכילה מתמשכת וללא קשר לרעב פיזיולוגי סביר, בהרבה פעמים זה נובע מכך שקירבה אנושית חסרה, והאוכל הופך להיות ה"ספק הראשי" כדי לא להרגיש לבד מול המסך.

וודאי מוכרת גם אותה הרגשה המתעוררת כשמדברים על אוכל, ומיד ניתן להתחבר לבית בו גדלנו, לחוות את אותה תחושה טובה, הקשורה במאכל אהוב שאימא הכינה בילדותינו, או לתחושת שובע, כי המאכל הספציפי קשור לחוויה לא נעימה כזו או אחרת בעבר .

ניתן לבחון את עצמינו , מדוע אנו אכלים? האם האכילה היא כפיצוי רגשי? האם זו אכילה בנסיבות חברתיות? או האם זו אכילה כתוצאה משעמום?

אכילה כפיצוי רגשי – הילדה ברוך, במחקריה ציינה את אותה תופעה שבה הורים פותרים כל מצב מצוקה או טרדנות שהתינוק מגלה במתן אוכל, ואכן ילדים אלו בגיל מאוחר יותר מדווחים על הצורך למלא חלל שנוצר בתוכם במצבי לחץ או דחק ע"י אוכל בכך מוטמעת למידה התנהגותית לקשר בין האוכל בעת הצורך להתמודד עם מצב גופני.

אכילה חברתית – בישיבה חברתית זה קורה הרבה פעמים "עם האוכל בא התיאבון". בניסוי שנערך ומעיד על השפעה פסיכולוגית חברתית הקיימת לגבי אכילה , בתרנגולת שפוטמה עד כדי הקאה, כאשר הכניסו לכלוב שלה תרנגולת רעבה שהתחילה לאכול, התחילה גם התרנגולת השבעה לאכול. וכן אוכל הוא הרבה מעבר לאוכל.

]]>