בטור הקודם כתבתי כיצד עלינו לפעול בימים אלו של אזעקות ויירוט טילים בכל רחבי המדינה. ואולם לעיתים בשל דברים הקשורים בהתנהגותנו, או לא קשורים בהתנהגותינו כלל, הילד מגלה סימני מצוקה.

לפני שנתחיל לתת פתרונות חשוב שנבין את מגוון סימני מצוקה האפשריים. מה נחשב "נורמלי" ומה נחשב בעייתי ומתי.
מצב הדברים כיום אינו מצב נורמלי. ולכן אין לצפות מהילד להמשיך ולהתנהג לגמרי נורמלי.

ילד חווה מצב חדש שבו אין לו את הכלים לתת מענה. בדיוק כמו שאנחנו חשים במצב זה. ולכן עשויה רמת החרדה לעלות כל כך ולהביא לנסיגה תפקודית. למשל: עצבנות, בכי מרובה ללא סיבה, הילד פוחד לישון לבד, חוזר להרטיב, מסרב ללכת לשירותים לבד, מסרב לכבות את האור, מתעורר בביעותים ועוד ועוד.

נסיגה זו, לרוב, אינה נחשבת לבעייתית ברמה שיש צורך לרוץ מיד לפסיכולוג ואו לפסיכיאטר. סטטיסטית רוב התופעות (כ 90%) מהתופעות נעלמות עם החזרה לשגרה. אבל בזמן אמת, יש צורך לתת מענה שירגיע את הילד וייתן לו תחושה שיש סביבו מבוגרים אחראיים שידעו לעזור לו במידת הצורך.

יש לתת לגיטימציה לפחד. להגיד שאנחנו מבינים שהוא פוחד וזה בסדר. גם אנחנו פוחדים לפעמים, אבל אנחנו נעבור את זה יחד. בע"ה ובעזרת כיפת הברזל אנחנו מוגנים ולא ניפגע.

אם הילד פוחד לכבות את האור בלילה, נשאיר את האור. נשאיר אור שיאפשר לו גם לא להיות בחושך, אך גם יאפשר לו להרדם.

הרטבה- ילד החוזר להרטיב נמצא במצוקה. יחד עם זה יש להיזהר שלא "לתגמל" את הילד על הרטבה. היינו לא להזדעק, לא להגיד מסכן שלי, לרחם ולשמור יותר מידי, לגונן ולתת שירותים מיותרים. התנהגות מגוננת כזו, המעניקה הרבה תשומת לב, עשויה לגרום לילד לא לרצות "לוותר" על הרווחים ואז להמשיך ולהרטיב גם הלאה.

לכן, אין לכעוס. אסור להפגין כל כעס על ההרטבה. בהתאם לגילו, לאפשר לילד לחזור כמה שיותר מהר להיות יבש. לא לתת שירותים מיותרים. זה אומר שאם הילד יודע להתקלח לא לקלח אותו. וכך בעניין החלפת הבגדים והמצעים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אפשר להיות אתו, לסייע לו, אבל בשום אופן לא לעשות במקומו. לא לדבר יותר מדי. לא להביע רחמים. כן להגיד זה יעבור יהיה בסדר. תיכף יהיה שקט ונחזור להיות כרגיל.

אם הילד פוחד לישון לבד ורוצה לישון במיטת ההורים. ניתן להיות לידו עד שיירדם. להשאיר דלתות פתוחות, אפילו לשכב לידו עד שיירדם. עדיף שלא יישן במיטת ההורים, אבל אם כן תאפשרו זאת, להיגמל מההרגל הכי מהר שאפשר.

זיכרו, אלו ימים קשים ובעייתיים. העולם הופך להיות למקום לא בטוח עבור אף אחד, ובעיקר לא עבור הילדים. זה לא זמן לחנך ולהתעקש.

לנסות להיות סובלניים ובעיקר לנסות להעסיק את הילדים עד כמה שניתן, לא להשאיר רדיו דולק כל הזמן בערוצי חדשות. ושוב שנדע ימים טובים יותר בהקדם.

רחל נחום, עו"ס, מרצה, מומחית לחוות דעת משפטיות בתחום הפלילי ובדיני משפחה.

]]>