איך נכון לנו להתמודד עם חרדות אלו של הילדים הרכים, איזה מענה ניתן לתת מידי והאם יש לגונן עליהם מפני המציאות הקשה, או לתת להם להתמודד עם הקשיים שהמציאות מכתיבה?

כדי לענות על שאלות אלו יש לדעת פרט אחד חשוב ומרכזי. מי שמתווך לילדים את חוויות העולם, ובכך מלמד אותם איך להרגיש, זה אנו ההורים. ילד אינו יודע, אם אזעקה היא דבר טוב או לא. הוא אינו יודע אם מלחמה היא טובה או רעה, אם היא מפחידה או מהנה.

אנחנו אלה שמשקפים לו את המציאות, ודרכנו הוא לומד טוב ורע, נכון ולא נכון וכדו'. מניסיוני בעבר הלא רחוק, כחוקרת ילדים במשך שנים רבות, הגיעו אלי הורים שהביאו את ילדיהם לאחר שנפגעו ע"י אדם אחר. לרוב הילדים לא ממש הבינו את משמעות הפגיעה, לרוב הפגיעה לא הייתה אלימה, ואולי אפילו, הילד קיבל "מתנה". ואז יכולתי לראות את מבטם של הילדים בהוריהם, בניסיון שהם ישמשו כמתורגמנים לחוויה.

אני יכולה לומר באופן כמעט גורף, שכאשר הורים נכנסו למשבר והביעו לחץ גדול, הדבר השפיע מאוד על הילדים ובתגובות הפוסט טראומטיות שלהם. אולם, כאשר ההורים התגייסו לסייע לילד ולחזק אותו, ואת עצמם, התגובות הרגשיות שבאו אחר כך היו שונות לחלוטין. וסימני הטראומה היו שוליים ולזמן קצר.

ולכן תפקידנו שלנו חשוב מאוד בהתנהלותנו בזמן משבר. יש חשיבות רבה לשיקוף ולתחושת הכוח, או חלילה לתחושת חולשה, פחד ותבוסתנות.

פחד הוא אינסטינקט שומר ומגן. הוא נכון ואין לבטלו וכמובן לא לזלזל במי שמביע פחד. אך הוא אמור להביא אותנו לעשייה שתגן ותשמור עלינו ולא תרפה את ידנו.

ז"א, שהפחד אמור להביא אותי להישמע להוראות פיקוד העורף, וללכת למרחב המוגן, אך לא להיכנס להיסטריה שתביא ללחץ ומצוקה מיותרים.

אז איך באמת עלינו לנהוג?
1. בבית ובכל מקום אחר שנלך נחפש את המרחב המוגן.

2. יש ליידע את הילדים היכן הוא המרחב המוגן. ידיעת המרחב המוגן, תמנע כניסה למצב של לחץ בזמן אזעקה.

3. יש להסביר לילדים כיצד בדיוק עליהם לנהוג. ההסבר ינתן עפ' גילם ויכולתם השכלית, במטרה להעצימם ולא להפחידם. היינו, לתת כלים להתמודדות ולא להחליש. למשל לילד בן 3 ניתן להסביר כי יש אנשים רעים, שזורקים עלינו דברים ולכן אנחנו צריכים למהר ולהיכנס למרחב המוגן.

וכמובן להזכיר שהשם למעלה שומר עלינו ודואג לנו ויש ניסים. בנוסף יש לנו את כיפת ברזל המצליחה ליירט בחסדי שמים את הטילים והרקטות מעזה. אם הילד נכנס יותר לפרטים לענות בצורה מדודה ולא לתת אינפורמציה שהוא לא שואל אותה, או שאינו מסוגל להבינה.

4. אם הילד מביע פחד, לא לזלזל בפחד, אך גם לא להעצימו. להגיד שזה בסדר לפחוד. אבל כולנו יחד ואנחנו נעבור את זה. שיש לנו צבא חזק והוא שומר עלינו. וכדו'.

5. יש מחקרים המראים כי אמונה היא אחד מגורמי החוסן, המסייעת לאנשים להתמודד עם קשיים. אז לדבר על האמונה כי הקדוש ברוך הוא שומר עלינו.

6. לא לנהל בימים אלו שיחות משפחתיות המדברות על אוזלת יש של המדינה או כל גוף אחר, ליד הילדים. שיחות אלו שנערכות בסלון ואינן מיועדות לאזניהם, נשמעות ומערערות בילד את תחושת הביטחון, אפילו שהוא אינו מבין בדיוק למה הכוונה. ויש לזכור כי חוסר הבנה, מעצימה את הפחד והחרדה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

7. להפוך את המרחב המוגן למקום שיש בו "דברים טובים". ממתקים, ספרים, חוברות, משהו שעשוי לעניין את הילד בזמן האזעקה וההמתנה.

8. ואחרון והחשוב ביותר, היא אנחנו ההורים. יש להימנע ככל האפשר להיכנס ללחץ. יש לפעול, לעשות את הפעולות הנכונות תוך מקסימום שליטה.

יש לזכור כי כאשר ילד עובר מצב משברי ומתמודד איתם, אזי, אחרי שהחיים חוזרים למסלולם, הילד לומד כי גם כאשר יש קשיים, גם כאשר המצב בעייתי וההתמודדות לא פשוטה, הרי שניתן להתמודד עם הקושי והחיים חוזרים לקדמותם, הילד, לא רק שאינו יוצא פגוע, אלא הוא מתחסן ורוכש כלי חשוב לחיים: כי ניתן להתמודד עם משברים ולצאת מהם בשלום.

נייחל לימים טובים ושקטים.

הכותבת, רחל נחום, עו"ס, מרצה, מומחית לחוות דעת משפטיות בתחום הפלילי ובדיני משפחה.

]]>