"לא לא, אל תמהרי להחליף את החלוק בבגד יציאה, לא מדובר במבצע שבסופר, הוא כנראה ימשיך או יתחלף באחר ויחכה לך על מדפי הסופר גם אם תבואי מאוחר יותר..." רחל התכוונה כמובן למלחמת חמישים היום שעברנו זה עתה.
"אוי כמה התגעגעתי לרעש הצחוק והבכי של המון ילדי חמד בגינה סתם כך ביום של חול" הוסיפה רחל.
לחברותינו תושבות המרכז וצפונה שלא ממש הבינו את המשפט האחרון הזה של רחל, שהרי הן אישית היו שמחות דווקא למצוא את הגינה מחכה רק להן ולילדיהם היקרים, נספר כי כאן בדרום רוב ככול האימהות המסורות וילדיהם לא ראו את גינת הילדים זה חמישים יום. כן חמישים יום של מלחמה והסגר...
רגע, אמרתי מלחמה? מלחמה או מבצע, מה זה היה מישהי יודעת? אוי הסתבכתי, שנייה, האם יש הבדל בכלל?
ידעתן שפולמוס המתפרס על יריעה רחבה התקיים בעניין, דיון שכלל אנשי צבא ומלחמה פרופסורים ופוליטיקאים. האם זה באמת משנה או מפחית את הכאב של אותה משפחה שכולה שאיבדה את היקר לה מכל?
אני נזכרת בסיפור שסיפר לי בעלי: פעם ישבו שני בחורי ישיבה, בחורי חמד, והתדיינו בניהם בלהט רב כמקובל בשעת הלימוד. וכמתקרא "ריתחא דאורייתא" הטונים הפכו לגבוהים יותר ויותר וכל באי בית המדרש הטו את אוזנם לדעת על מה ולמה מתדיינים השניים מזה 20 דקות... ובלהט רב.
התברר שהשניים דנו בניהם על מיקומה של הלכה מסוימת בשולחן ערוך, זה טען שההלכה ממוקמת בשולחן ערוך בהלכות שבת וזה טען שההלכה ממוקמת באופן וודאי בשולחן ערוך בהלכות יום טוב.
זה בשלו וזה בשלו, זה איתן בדעתו וזה צוק איתן בדעתו. 20 דקות של ויכוח לימודי היכן רשומה ההלכה.
אז שאל אותי בעלי: לימור, מה את אומרת?
ואני שמעתי גם תמהתי אך לא התבלבלתי כתלמידה חכמה אמרתי: "מצד א' : הרי בכל זאת דיברו בלימוד ולא התבטלו ובטח שלא דיברו לשון הרע בזמן הזה אז בטוחה שמגיע להם שכר.
"מצד ב': הרי יכלו ללמוד משהו אחר בזמן הזה וחבל על הזמן הזה ואפשר היה להספיק עוד הלכות וידיעות בתורה וכו'".
"רגע," עצר אותי בעלי "לא, לא לזה התכוונתי. הנה גם את נסחפת ללימוד שלהם" אמר בחיוך.
"התכוונתי לשאול: מה היה נכון לעשות במקומם?"
שאל וגם ענה: "הנכון הוא לקום לארון הספרים (במרחק שניות בודדות ממקום ישיבתם) לשלוף את השולחן ערוך ולראות היכן כתובה הלכה "המדוברת" כאן או כאן (או בשתי המקומות לא) וזהו, חדל וויכוחים ודיוני סרק ו"בא לציון גואל"...
טוב למה אני מספרת לכן את כל זה? ואיך זה נוגע לנו הסכיתו ושמעו.
לפני כחודש ראיתי את רבקה ממתינה בבנק אך מיד שראיתיה ואת פניה הנפולות הבנתי שאינה כתמול שלשום ומשהו עובר עליה.
משניגשתי לברכה לשלום והתיישבתי במקום הפנוי לידה שמעתי ממנה כמעט בלי הקדמות ובערך כך: "אני צודקת אין מצב שלא אני הצודקת, אני צודקת ולכן זכותי לעמוד על צדקתי, אני צודקת ולכן אני פגועה... אין אין אני פשוט צודקת, אני צודקת ולכן גם אף אחת לא תשכנע אותי אחרת אני צודקת וזהו זהו זה סופי ולכן זכותי..."
טוב, מה בדיוק היה שם ואיך זה נגמר אולי אספר לכם בהזדמנות אחרת רק אומר שהמשפטים האלו נאמרו ביחס לבעלה.
אז מה אתן אומרות, היא צודקת או לא צודקת? הבנתי אתכן קוראות יקרות שלי ברור לי שאתן צודקות וזה לא ישנה (את המצב) אם היא צודקת או לא צודקת.
בחיי זוגיות כמו בדרכים לא תמיד יועיל לך להיות צודקת את חייבת להיות גם חכמה כדי לחיות בזוגיות מאושרת וטובה.
מה אומר לכן, אתן בהחלט צ ו ד ק ו ת אבל כן בהחלט גם ח כ מ ו ת !!!
ומה החלטנו בסוף מלחמה או מבצע? נשאיר זאת לגדולים מאיתנו. אנחנו רק נשתדל להיות חכמות יותר.
]]>
