הציווי לשמוח בחג הסוכות, שמחת בית השואבה והשמחה שמגיעה לשיא בשמחת תורה הופכות לאומנות של ממש. כדי להגיע לשמחה אמיתית נדרשת עבודה לא פשוטה. איך הופכים את השמחה לפעולה יומית נצרכת? האם תפקידה של האישה בשמחה משמעותי יותר? ומדוע דווקא לנשים יש קושי וניסיון גדול יותר לשמוח?
חדוה לוי, אומנית וזמרת המופיעה על במות ברחבי העולם, רכשה את השכלתה בבתי ספר למוזיקה ממיטב המורים בתחום, הופיעה בשיתוף להקות מצליחות ברמה בינלאומית. לקראת שמחת תורה, שוחחנו איתה ושמענו על העבודה, האתגר ושאלנו מהי שמחה בעיניה.
"לנשים יש קושי מיוחד עם השמחה ולשמוח זה עניין של עבודה", אומרת חדווה. "ממש כמו עבודות הבית השוטפות, כך גם השמחה דורשת מאמץ. לכן נאמר "עבדו את ה' בשמחה", זו עבודה של ממש".
חדווה מקשרת זאת לימי החג. "אני מחלקת את הימים לארבעה סוגי ימים שונים: ימי האתרוג – הכל מסתדר לך 'פרפקט' - את מדלגת מקפצת,הכל קל, זמין ונגיש, ממש ורוד. ימי הערבה - הם בדיוק הימים שהכל "לא", לא מסתדר, לא מצליח, לא יכולה ועוד כל מיני כאלו. את נושכת שפתיים ומחכה שיעברו ולא ישובו. ימי ההדס – עיניך מאירות ושמחות כהדסים, הכל מריח טוב,אבל בכל זאת החמצה קלה, אין טעם. ימי הלולב – אמנם הכל טעים וערב, אבל חסר בהם קצת ריח לא מושלם".
לדבריה, "השמחה היא עבודת הלב משם היא מתפרצת מהרגש הפנימי שבתוכנו, אנו צריכים לעשות פעולות שיובילו אותנו לשמוח,להרגיש ולהתרגש. כמו מצוות נטילת ד' מינים - אנחנו לוקחות דברים דוממים ומפיחים בהם חיות, באמצעות תנועת הנענוע".
האם נשים עצובות יותר? חדווה סבורה שהתשובה חיובית, ויש לה טיפ בנושא לקוראות Mame. "ברגע של עצבות, דמייני כאילו הנך בסולם למטה ואת עולה ומטפסת לאט לאט. העצבות ניתנה לאישה במינונים גבוהים יותר כדי שהיא תחפש את הקשר עם בורא עולם.
"למעשה, עצב וצבע הן עניין של היפוך אותיות. אפשר לקחת את העצבות ולצבוע אותה בצבע ממשי שתחושי אותו.
"אפשר לסמן 'וי' על הדברים הטובים שניתנו לך ובכך להכניס צבע לחייך. ולפתע לא הכל קודר ושחור. בשלב הזה, את מטפסת מדרגה נוספת".
חדוה לוי, אומנית וזמרת המופיעה על במות ברחבי העולם, רכשה את השכלתה בבתי ספר למוזיקה ממיטב המורים בתחום, הופיעה בשיתוף להקות מצליחות ברמה בינלאומית. לקראת שמחת תורה, שוחחנו איתה ושמענו על העבודה, האתגר ושאלנו מהי שמחה בעיניה. ,, "לנשים יש קושי מיוחד עם השמחה ולשמוח זה עניין של עבודה", אומרת חדווה. "ממש כמו עבודות הבית השוטפות, כך גם השמחה דורשת מאמץ. לכן נאמר "עבדו את ה' בשמחה", זו עבודה של ממש". ,חדווה מקשרת זאת לימי החג. "אני מחלקת את הימים לארבעה סוגי ימים שונים: ימי האתרוג – הכל מסתדר לך 'פרפקט' - את מדלגת מקפצת,הכל קל, זמין ונגיש, ממש ורוד. ימי הערבה - הם בדיוק הימים שהכל "לא", לא מסתדר, לא מצליח, לא יכולה ועוד כל מיני כאלו. את נושכת שפתיים ומחכה שיעברו ולא ישובו. ימי ההדס – עיניך מאירות ושמחות כהדסים, הכל מריח טוב,אבל בכל זאת החמצה קלה, אין טעם. ימי הלולב – אמנם הכל טעים וערב, אבל חסר בהם קצת ריח לא מושלם".,לדבריה, "השמחה היא עבודת הלב משם היא מתפרצת מהרגש הפנימי שבתוכנו, אנו צריכים לעשות פעולות שיובילו אותנו לשמוח,להרגיש ולהתרגש. כמו מצוות נטילת ד' מינים - אנחנו לוקחות דברים דוממים ומפיחים בהם חיות, באמצעות תנועת הנענוע". ,,האם נשים עצובות יותר? חדווה סבורה שהתשובה חיובית, ויש לה טיפ בנושא לקוראות Mame. "ברגע של עצבות, דמייני כאילו הנך בסולם למטה ואת עולה ומטפסת לאט לאט. העצבות ניתנה לאישה במינונים גבוהים יותר כדי שהיא תחפש את הקשר עם בורא עולם.,"למעשה, עצב וצבע הן עניין של היפוך אותיות. אפשר לקחת את העצבות ולצבוע אותה בצבע ממשי שתחושי אותו.,"אפשר לסמן 'וי' על הדברים הטובים שניתנו לך ובכך להכניס צבע לחייך. ולפתע לא הכל קודר ושחור. בשלב הזה, את מטפסת מדרגה נוספת". ,,עוד מוסיפה חדווה ואומרת: "אומן שעושה את עבודתו בלי רגש ,אומנותו אינה באה לידי ביטוי. אם אעמוד על במה ואשיר בלי רגש הקהל לא יקבל אותי. אבל אם שרים מתוך הרגש מהפנימיות שבך לא צריך לתת ביצוע ווקאלי אדיר או איזה אפקט קולי מיוחד בשביל שהקהל יתחבר אלייך - הקהל חש באמת ומוחא כפיים - ביטוי חיצוני לרגש פנימי". , ,על עבודתה כזמרת מספרת חדווה:"אני מוצאת את עצמי בתוך עבודות הבית וגידול הילדים ובמקביל בקריירה - ההופעות בערבים. כדי לעורר את עצמי ולא ליפול, אני מוחאת כפיים. התפילה האישית שלי לבורא עולם מלאה בשירה ואמונה ומאפשרת להגיע לשלמות, לא שלמות חיצונית - אלא לאמת הפנימית". ,
על הבמה, חדוה לוי
עוד מוסיפה חדווה ואומרת: "אומן שעושה את עבודתו בלי רגש ,אומנותו אינה באה לידי ביטוי. אם אעמוד על במה ואשיר בלי רגש הקהל לא יקבל אותי. אבל אם שרים מתוך הרגש מהפנימיות שבך לא צריך לתת ביצוע ווקאלי אדיר או איזה אפקט קולי מיוחד בשביל שהקהל יתחבר אלייך - הקהל חש באמת ומוחא כפיים - ביטוי חיצוני לרגש פנימי".
על עבודתה כזמרת מספרת חדווה:"אני מוצאת את עצמי בתוך עבודות הבית וגידול הילדים ובמקביל בקריירה - ההופעות בערבים. כדי לעורר את עצמי ולא ליפול, אני מוחאת כפיים. התפילה האישית שלי לבורא עולם מלאה בשירה ואמונה ומאפשרת להגיע לשלמות, לא שלמות חיצונית - אלא לאמת הפנימית".
]]>
