מאכילים אותו, שרים לו, לוקחים אותו על הידיים ובסוף הוא בכל זאת נרדם רק במיטה של אמא וגם זה במקרה הטוב לשעתיים? להורים נראה שהם עשו הכול כדי שהילד שלהם סוף-סוף ילך לישון, אבל בפועל השינה הופכת לשדה מוקשים, בו כל שעה וחצי נשמע פיצוץ בכייני, שאחריו כל ההצגה מתחילה מחדש: הנקה, שיר, ידיים, שינה עם אמא... למה הוא לא ישן בעצם? טרייסי הוג, "הלוחשת לתינוקות" בעלת שם בינלאומי, מסבירה בספריה כי הוא עושה את זה בעיקר בגלל שאנחנו, ההורים, עושים הכול כדי לא לתת לילדים שלנו לישון לבד "כמו גדולים".

בשנים האחרונות השינה במיטה עם אמא הופכת ליותר ויותר פופולארית. המנהיג הרוחני של חובבי "הגישה הטבעית", ד"ר וויליאם סירס תיאר את השינה של התינוק במיטה שלו בפתטיות קורעת לב: "כיצד ניתן לזרוק את הרך הנולד לתוך ארגז מסורג ולעזוב אותו לגמרי לבד בחדר החשוך?" בהמשך לתיאורו המרגש דורש ד"ר סירס לאפשר לתינוקות לישון במיטת הוריהם עד שאלה יגדלו מספיק כדי לבקש לעבור משם מרצונם. בתור נימוק מובאים תיאורים ציוריים של שבטים נידחים שונים בהם הילדים צמודים לאימהותיהם עד גילאים מתקדמים, ובזכות העובדה הזאת גדלים להיות אנשים מאושרים במיוחד. אך הורי ארצנו בדרך כלל מתאפיינים באורח חיים קצת יותר אינטנסיבי מאשר באי באוקיאנוס השקט, ובצרכים קצת יותר מורכבים מאשר אלה של תושבי בקתות הקש. לכן כעבור שבועות של הרמוניה טבעית הם נוטים לפנות ליועצי שינה: "למה עשינו הכול כדי שיהיה מאושר ויישן היטב ובמקום זה הוא בקושי נרדם ולא נותן לאף אחד לישון?"

טרייסי הוג פונה להורים בצורה הרבה פחות נרגשת, אך הרבה יותר עניינית. היא לא מתנגדת באופן עקרוני לשינה במיטה עם אמא, אבל מזכירה כי ברגע שמלמדים את התינוק להירדם תוך כדי הנקה ובמיטה של אמא, ההורים בעצם מעבירים לו מסר ברור: "כך אתה אמור להירדם". ואם זה המסר שמעבירים לתינוק, חייבים להיות מוכנים להמשיך בדרך הזו זמן רב מאוד, כי התינוק לא יוכל לשנות את הרגליו ברגע שתחליטו שהשיטה הזאת מגבילה אתכם יותר מדי.

"הלוחשת לתינוקות" מציעה להורים ללמד את התינוקות להירדם לבד. כשהתינוק לומד להירגע ולהירדם לבד, ללא אמצעי עזר בתור הנקה, בקבוק, ידיים של אבא או כרית של אמא, זה לא אומר שגידלנו תינוק מוזנח, זה אומר שאנו מגדלים ילד עצמאי בהתאם לגילו. היכולת להירדם לבד היא העצמאות הבסיסית של הרך הנולד. כשאנחנו מלמדים את התינוק להירדם בעזרת מבוגר, אנחנו מפתחים אצלו תלות באמצעי עזר הזה. והבעיה היא יותר חמורה מאשר שיר ערש בערב, היות והתינוקות נוטים להתעורר לעיתים קרובות מאוד בלילה, ולא תמיד מתוך רעב. אם התינוק יודע להירגע ולהירדם לבד, זה מה שהוא יעשה במידה ואינו רעב ולא סובל מבעיה אחרת כמו חיתול מלוכלך. אם התינוק יודע להירדם אך ורק אחרי טיול ארוך על הידיים או הנקה, לזה הוא יזדקק גם בכל יקיצה לילית. ואלה הדברים שמתישים במיוחד את ההורים.

טרייסי הוג מדגישה כי התינוקות הרכים הם אנשים שמרניים מאוד, לכן סדר דברים קבוע שבסופו הם נרדמים חשוב להם מאוד. על ההורים לדאוג לכך שסדר השינה יהיה מקובל עליהם בטווח הארוך ובכל שעות היממה. טרייסי הוג גם טוענת כי על ההורים לקחת את התינוק הבוכה על הידיים ולהרגיעו, אך ממליצה בתוקף להחזיר אותו למיטה מיד אחרי שהוא יירגע, כדי שהרע המיוחל בו הוא נרדם יתרחש בכל זאת במיטה ולא על הידיים. היא גם מציעה לכל ההורים, במיוחד למיואשים ביותר שביניהם, לנהל יומן מעקב אחרי ההתנהגות של הילד, ולסמן בו מתי התינוק אכל, שיחק, בכה, יצא החוצה וכו'. לטענתה, כעבור ארבעה ימים גם אצל תינוקות, שעל פניו לא הייתה שום חוקיות בהתנהגותם, התגלו קשרים ברורים בין שינה לאירועים אחרים בחיים שעזרו להם להירדם או להפך, הפריעו לכך.

]]>