הרבה זמן אני רודפת אחרי הזמן מנסה להשיגו בכל דרך, אורבת לו ממש בכל פינה והוא תמיד מתחמק, לא עכשיו בבקשה, נדבר פעם אחרת זמני קצר, אוי לא, אין לי זמן לזה עכשיו, כך הוא עונה לי, בבקשה ממש שיחה קטנה שמזמן רציתי לנהל אתך, דו שיח קצרצר ביני לבינך על מהותך, התנהלותך ואולי גם את עזרתך.

"נתראה בזמן אחר" הוא ענה, כרגע לא, איני יכול.

ואני כמובן לא מוותרת, אני מהיום את הזמן מסמנת לי למטרה אותו חייבת, אבל ממש חייבת לשיחה.

וכך היה מאז, מרדף מתיש שבמהלכו הבריק במוחי רעיון, את הזמן אתפוס על שפת הים, שם הכל רגוע שליו ומתמזג ואכן הזמן ליד חוף הים לפתע נעצר מלכת, לים בערגה מביט, זהו עכשיו, זה התזמון הנכון, בליבי גומלת, מיד אליו נגשתי , סליחה אדון זמן, אולי כמה דקות תפנה לי מזמנך כאן על שפת הים קח לך הפוגה, בבקשה. טוב, הוא מביט בי במבט נכנע, למול גלי הים אני נמס זהו, לך לא אוכל לסרב אבל יש לי תנאי, שיהיה ענייני, קצר ומתחשב. מבטיחה אדוני, וכך מתחילה, לא פותחת בשום שאלת נימוסין ומיד לעניין נגשת, למה אף פעם אין לי זמן? הכל כל כך עמוס ומהר, אני לא מספיקה ואין לי כח יותר, דפי המטלות עמוסים לעייפה, משימות חשובות נשמטות בשל חוסר זמן, מה אעשה? למה הכל קצר נהיה? הכצעקתי הוא זה?

כצעקתך, לי הוא עונה, קחי נשימה והרגעי . את מודעת לכך שאני מאז ומעולם אותו הזמן לא השתנה בי במאומה, אמנם זקנתי ויודע אני על החיים ובני האדם דבר אחד ושניים, אז ככה בואי אעשה לך קצת סדר, לכולם "אין זמן" זה המשפט הרווח, אבל בעצם זה עניין של בחירה והסתכלות, לכל אדם יש את הבחירה האישית שלו, איך להסתדר עם הזמן ואיך לנצלו, לנצל אותי כמובן, אתן לך מס דוגמאות שלך ימחישו את דבריי, הסכיתי.

אהובי אם לחמישה, עד כה לא עבדה הילדים היו ממש קטנים והיה לה קושי עצום לצאת מביתה, ההתארגנות וכל המכלול הנדרש מאישה עובדת, בעלה גם לא ממש סייע בעדה בעניין והסתמך על התנהלותה, כמו שאומרים התנהלות של הדקה התשעים, אך משבגרו הילדים הבינה אהובי כי אין זה עסק, חייב לעמוד בזמנים, מה גם שהצורך בפרנסה דחק בהם והיא נאלצה לצאת לעבוד ולפרנס היא הבינה שאם לא תסדר את זמנה, אני לא אהיה שם בשביל ה ואף אהיה לרעתה, החלה אהובי במסע הזמן, סידרה, ארגנה וכלכלה את צעדיה, צעד אחר צעד אל היעד, אהובי כמעט שם, כבר שנה שהיא נלחמת עם תכונות האופי הפזרניות שלה למול הזמן , מולי, אני הטובעני, בטוחני שהיא אותי תצלח .

והנה קחי לך דוגמא נוספת, יעל אם מסורה לשבעה עובדת ומפרנסת כמורה, היא תמיד הייתה מתוקתקת הכל התנהל כשורה אני תמיד ככה בא לקראתה ולוחש לה באוזן יעלי קחי פסק זמן, צאי איתי לסיבוב שחרור, תרפי, לא טוב מדי עליי לשמור והיא מלחשת ממש בפנטומימה, לא אין לי זמן לקחת פסק זמן, יעלוש בגרה, היא מוטשת לא נראית כפי גילה, ממש כבויה.

ועוד דוגמא שקצת לך תבהיר כמה חשוב לקחת הכל בפרופורציה, טליה בת ה-15 לקתה במחלה קשה, היא שוכבת בבית החולים כבר מס' חודשים, הרופאים לא מוצאים מזור למחלתה ולה רק נותר כרגע להתפלל וממש לספור אותי, את הזמן, אני ממש לא אוהב שסופרים אותי, זה אפילו קצת מעליב, כן גם אני נעלב לפעמים, את מבינה כעת, למה לא כדאי אותי לשחרר או לשמור מדי.

"אני הזמן" זהו שמי, כולם יודעים ומבינים מהו תפקידי אך את הטכניקה הפשוטה ששמה "לאזן את הזמן" כמעט כולם שוכחים אני הוא זמן, שדורש איזון בהתאמה אישית, כן הנה אני, קחו אותי והתאימו אליכם, סדרו, ארגנו, התאימו לאור חייכם ואז הכל מסתדר, מתיישב ואת יודעת מה? גם אם לא, לא נורא, מחר יום חדש נתחיל את הזמן בדיוק באותה נקודה בה סיימתי.

ואוו, אני נדהמת, סיכום יפה, לא שלא ידעתי זאת קודם, אבל לשמוע זאת ממש ממך אדון זמן, זו התרגשות גדולה, תוד לך זמן שהקדשת לי כמה דקות מזמך, תודה לך על העצה הנפלאה כיצד לנהוג בך, אשתדל, אבל שאלה קטנה לסיום, נווו תזדרזי , הוא כבר נראה חסר סבלנות, זמני אזל, תענה לי בכנות לשאלתי, עוד כמה זמן נותר לי לחיות? חייבת לתכנן ולארגן כפי שלי יעצת, הוא מחייך אליי חיוך רחב, אוי זו אינה שאלה של זמן בכלל, אבל מזה בעצם משנה לך, יחסי חשיבות לעשיה, למה שעשיתעד כה ולמה שיכולת לעשות יותר, ובעצם כבר נושא אחר ,אולי בפעם אחרת, בינתיים נצלי את זמנך כראוי, היי ברוכה, היה שלום ..זמן.

]]>