- "מה אני צריכה ממנו?"

- "שום דבר. רק שיתנהג נורמלי בשביל הילדים. בשבילי אני כבר לא מבקשת שום דבר". אמרה רחל כששאלתי ממנה מה בכל זאת היא צריכה ממנו.

לא קל לוותר ככה על האושר הזוגי שלך, אמרתי.

"עזבי, זה כבר לא מעניין אותי, באמת, כבר לא מצפה, כבר לא נפגעת. זה מה יש."

הלב שלנו הוא כמו גומיה. אם תמתח אותה פעם אחר פעם בסוף תאבד מגמישותה.

אם נפגענו פעם אחת, נוכל אולי לסלוח ולחזור למצב הקודם, כל פגיעה נוספת, גם אם תסלח, משאירה את רישומה. משאירה צלקת. גורמת לכך שהגומיה כבר לא חזקה כמו בעבר. באיזשהו שלב, הגומיה כבר מאבדת לגמרי מהאלסטיות שלה, והופכת להיות חוט רפוי שאין בו שום יכולת להמתח.

הרגש שלנו, בתחילת הקשר מאוד חזק. כל דבר שגורם לנו אי נחת, פגיעה, עלבון, או סתם התנהגות שלא תאמה את ציפיותנו, גורמים לו זעזוע, והוא נמתח מתח פיזי ונפשי, הרבה נשים יכולות להזדהות עם מתח נפשי שגורם להן להשאר ערות כל הלילה, לאחר מריבה או שיחה שבה הרגישו לא מובנות על ידי הבעל, מתח שמרגישים אותו באויר. ככל שנמשך זמן רב יותר, כך הרושם הוא רב יותר. ככל שנפתור אותו מהר יותר, היכולת האלסטית תשמר ונוכל לחזור להיות אוהבים כמקודם.

כל זמן שהמתח קורה בתדירות סבירה ולזמן קצר, המתח נשמר, וככל שאנחנו מרשות לעצמנו להפגע גם אחרי כמה שנים, הדבר מראה שכנראה התדירות סבירה ואפילו בריאה ואולי אפילו מחזקת את הקשר.

אם יש תחושה שהגומיה כבר לא נמתחת, דברים כבר לא יוצרים מתיחות כמו בעבר אז יכול להיות אחד משני דברים. או שאנחנו כל כך מרוצות מהקשר שדברים פוגעים כבר לא מצליחים כל כך בקלות להעיב עליו, כי ביססנו אותו היטב.

לחילופין יכול להיות שהגומיה כבר מתוחה כל כך, שכבר אין לה יכולת להמתח עוד וכבר שום דבר לא יכול להזיז אותה, היא רפויה לחלוטין, ללא יכולת חזרה למקורה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

זה שקט מסויים שמשרה אוירה כאילו הדברים הסתדרו, כבר פחות מריבות פחות געש, כבר אין פגיעה מכל דבר וענין, סוג של השלמה שנדמה לפעמים כי היא מבורכת.

אך זהו שקט תעשייתי כי כשהגומיה כל כך מתוחה, כבר שום דבר לא מזיז לה לכאן או לכאן, יש אדישות הן לדברים חיוביים והן לדברים שליליים, תפגע בי ותקלל אותי, אני אשאר חיה וגם אם תגיד לי מילים ושבחים, ההבעה שלי תשאר חתומה כשהיתה, שום דבר כבר לא מזיז לי, לא מדובשך ולא מעוקצך.

אדישות כזאת היא כמעט או אולי לגמרי כמו גירושין רגשיים, הלב שלי כבר לא מחובר אליך, אתה כמעט כמו אויר מבחינתי אין לי ברירה אלא לחיות אתך באותו בית, אך בלי יכולת שלך לגעת בי במובן הרגשי.

נכון, אפשר לעבור ככה את החיים ולהמשיך להשלים עם מציאות קשה מנשוא,

אבל האם זה מה שאיחלת לעצמך כשהתחתנת?

]]>