אומנם השיעורים לילדים קטנים מזכירים יותר משחק, והידע מועבר ללא לחץ האופייני לבית הספר, יש בו עדיין חסרון גדול מאוד: הוא תלוש מהמציאות. אכן, משחק ספירת הפרחים על הדפים הצבעונים לא מעייף את הילד ויכול להיות אפילו מהנה, אך מבחינתו של הילד הוא תלוש לגמרי מהמציאות בה הוא חי. כשהילד סופר את המזלגות שצריך להביא לשולחן, או מגבות שנפלו מסל הכביסה, הוא בעצם לומד את אותם המושגים, אך בהקשר של חיי היום-יום שלו. כך הידע מקבל משמעות עבור הילד, הוא מצליח להפנים את המושגים החדשים, דוגמת חשבון או קריאה. כשלידע אין קשר לניסיון החיים שלו, הילד לא לומד להעריך את הלמידה ותוצאותיה, ודווקא היחס לתהליך הלמידה הוא המיומנות החשובה ביותר שהילד יכול לרכוש בגיל הזה, גם אם הדבר יבוא על חשבון ההישגים המוחשיים.

גם ההתלהבות של ההורים מהישגי הילד הצעיר לא תמיד מיטיבה עמו. מחד, כשההורים מרבים לשבח את הילד ולהתגאות בהישגיו, הוא מרגיש סיפוק ונהנה מאהדת הסביבה. מאידך, המרדף אחרי ההישגים בתחילת תהליך הלמידה במקום שימת דגש על תהליך הלמידה עצמו, מעלה את מספר הילדים שכבר בכיתות הנמוכות סובלים מחרדת מבחנים. הילד מתרגל להתרכז בתוצאה ולייחס לה את החשיבות העליונה, וחוסר היכולת למצוא את התשובה הנכונה ולהגיע לתוצאה הרצויה, מתסכל אותו ואפילו מפחיד אותו. שימת דגש על החשיבה, ניתוח הבעיה, חיפוש מגוון פתרונות ותהליך הלמידה עצמו ללא קשר לתוצאה הם אלה שמפתחים את האהבה ללימודים ומטפחים את הסקרנות הטבעית. אל תשמחו מיד כשהילד הקטן נותן תשובה נכונה, שאלו אותו כיצד הוא ספר את הצלחות, באילו אותיות השתמש כדי לכתוב את השמות וכו'. בין אם הוא טעה ובין אם הוא נתן תשובה נכונה, תעודדו אותו להתרכז בתהליך שהביא אותו לתוצאה, ולא בתוצאה עצמה.

הוויכוח הנצחי מי מצליח יותר בחיים: התלמידים המצטיינים או דווקא הבינוניים, מפספס נקודה מאוד חשובה. ההצטיינות בלימודים היא רק פן אחד של התפתחות הילד. היבטים נוספים וחשובים לא פחות הם אינטליגנציה רגשית, תקשורת בין-אישית וכישורי חיים. רק התפתחות של כל אלה ביחד מעבר לסף מסוים מבטיחה השתלבות מוצלחת בחברה. הסתכלות צרה בהיבט אחד בלבד, ללא התחשבות ב-3/4 ממרכיבי האינטליגנציה האנושית הכוללת, לוקה בחסר בצורה מגוחכת. כך גם הניסיון לנתב את התפתחות הילד למסלול האקדמי תוך התעלמות משאר מרכיבי האינטליגנציה. אך דווקא בגיל צעיר היכולת לתקשר עם האנשים, החברותיות, העצמאות ושאר ביטוים של אינטליגנציה רגשית וכישורים בין-אישיים יכולים לנבא הצלחה בעתיד הרבה יותר טוב מאשר יכולת לקרוא או לספור.

אחת הדרכים הטובות ביותר ללימוד בגיל צעיר היא משחק תפקידים. במהלך משחק תפקידים הילדים משחזרים מצבים מהחיים שמוכרים ומובנים להם. במהלך המשחק הזה הילדים יכולים לרכוש גם מיומנויות חדשות וללמוד מושגים חדשים, אך לא פחות חשוב מכך, הם יכולים לפתח גם את הכישורים החברתיים שלהם, ללמוד לנהל מו"מ, להתחשב באינטרסים של ילדים אחרים וכו'. לא פעם המבוגרים מנסים להפסיק את הדיונים והוויכוחים שמתעוררים במהלך המשחקים האלה, בניסיון לסיים את החלק המשעמם והלא חשוב, ולהגיע אל העיקר, לחלק המתוכנן של המשחק, בו המבוגרים גם יכולים להעביר לילדים ידע כלשהו. אך לחלק "הלא חשוב" של המשחק יש תפקיד עצום בהתפתחות של הילד. דווקא במהלך משחקים כאלה הילדים בודקים תפקידים שונים, בודקים את היכולות שלהם, לומדים לתקשר בהצלחה עם ילדים אחרים, לפתור סכסוכים, להודות בטעויות ולתקן אותן. הדברים החשובים שהמבוגרים רוצים ומנסים להעביר תוך כדי משחק הם רק הבונוס ולא המטרה העיקרית.

]]>