ניתן בהחלט לומר שהקולנוע החרדי הוא עצמאי בעל קריטריונים שונים בתכלית מהקולנוע הישראלי. השוני מתבטא בהעדפת הפרמטר הרטורי על פני הפרמטר הפואטי או הארוטי. גם הסטרליזציה ודקדוקי הנושאים מצביעים על מובדלות והיבדלות וזוהי מהות השוני.

מהות הקולנוע החרדי אחר, יוצר קולנוע זה שפה ייחודית עם צופיו (החרדיים) ואילו חילוני שייצפה בסרטים אלה, ייתכן ויחוש ניכור רב ותחושת הפער שלו כצופה תלך ותתרחב. עם זאת, השאיפה ליצור ארכיטיפ בדמות הגיבור החרדי קיימת גם אצל היוצרים החרדיים ואלו שואפים למקסימום האפשרי אליו ניתן להגיע בפרק זמן מוגדר.

הנטייה למקומיות חרדית שאפיינה את הקולנוע עם פריצתו לחלל התרבות החרדי משתנה משנה לשנה. הדבר ניכר בפנייה הרבה לאנשי מקצוע בעלי תשובה וחילונים שקיבלו חינוך קולנועי אוניברסאלי. המשחק הסטטי של הגיבור או הגיבורה שאופיינו מהראיה החרדית הקלאסית וקיבלו ביטוי מוגבל הולך ונשבר. הניסיון ליצור דימויים מיופייפים או אבטיפוס מקובל הולך ופוחת מהפקה להפקה ואחרי גיוס התובנות ואנשי המקצוע, איך אלוקים ניראה בקולנוע?

אלוקים מתגלה לנו בקולנוע החרדי באמצעות אקטים אקסטטיים שהבולט בהם הוא תפילה. שולי רנד היטב להשתמש וויזואלית במיימד הזה בסרטו הישראלי "אושפיזין" אבל למעשה הקולנוע החרדי משתמש בזה כבר מראשיתו, פנייה ישירה ובלתי אמצעית לנמען שם למעלה שעלינו לחפש אותו ולהגיע אליו באמצעות הממדים הוויזואליים.

ככל שהשחקנית פונה אל הגיבור שאין לו גוף ולא דמות הגוף באופן עז, ישיר וכנה, אצל אדם מאמין הלב מתבקע כי הוא מוצא באקט הזה את עצמו. רגעי התפילה הם רגעים אינטימיים ומיוחדים המאפשרים חיבור של הקהל אל אלוקים באמצעות המסך. גם רבנים ואנשי חינוך מוצאים בהזדמנות הזו הזדמנות של האדרת ערכים ומסרים והקולנוע למעשה משרת את צופיו בעוד דרך עקיפה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הקונפליקטים המתעוררים בקהל מטשטשים כאשר מאחורי הסרטים עומדים יוצרים חרדיים הפועלים בהתייעצות עם מתווי דרך. בקונטרס שאלות ותשובות הקשורות לדרמה (בהוצאה לאור של מכללת אמונה), מביא הרב דוד אברהם ספקטור ז"ל לעניין סרטים ותיאטרון של חול עם תוכן כשר ונקי, מדבריו של הרב חיים דוד הלוי זצ"ל:

"ביררתי ונודע לי בוודאות, כי אכן ישנם סרטים כאלה, שאין בהם עצמם משום עבירה ממש, כגון אלה העוסקים בתיאור אירועים היסטוריים, או תיאור חייהם של אישים גדולים, או מחזות נוף יפים או סרטים מוסיקליים וכדומה. ויתכן שמשום שלום בית ניתן להתיר כל זה ביחס לסרטים וביחס להצגות יש לברר את הנושא במציאות.

ההערה ש"יתכן שמשום שלום בית ניתן להתיר" מצביע על היחס האמביוולנטי לצפייה בסרטים, על הסקפטיות מצד המתרס הגברי שאינו מהווה צרכן קבוע של סרטים אלו, ועל הכח הרב של הסרטים וההשתוקקות הרבה לצפייה בהם מצד המתרס הנשי שאולי מוצאות בחוויה הקולנועית בריחה, נחמה, העצמה ועיצוב מחדש של מציאות חייהן.

]]>