אחד הקשיים הגדולים שחווה הורה הוא לראות את ילדו הרך והאהוב עצוב.

הדילמה המצפונית מכרסמת תמיד בתוכנו, הילד משדר לנו ואנו מיד מגיבים, תגובה מתגוננת למה הוא עצוב אני ממש משתדלת, אני נותנת לו הכל, מרעיפה עליו אהבה בלי גבול ומידה, לא מחסירה ממנו דבר, היום הכנתי לו את הפסטה האהובה עליו, קניתי לו..הלו..יש כאן מישהו?

עצרי לרגע, איך העצב שלו קשור למה שאת עושה? הוא עצוב כי יש לו רגש, כן גם של עצב..

ילדים לא חייבים להיות משרתי השמחה שלנו, ולספק לנו אישורים באושרם שאנו הורים טובים, הם צריכים לחוות מאת כל סוגי הרגשות ללא הדחקה בצורה בריאה על מנת לעצב את אישיותם ולצמוח.

כשאתה רואה את ילדך נעצב ומרגיש כל כך רע עם עצבנו, חשוב לרגע ועשה הפרדה בין הצורך העז להשתיק את מצפונך, לבין הרצון לעזור לו באמת וגם אם לא לעזור, לפחות לנסות.

שבי לידו ותשתקי – פשוט רק תשבי, תהיי לידו, התחושה שהוא לא לבד באותם רגעים שקשה לו יכולה להקל מעליו.

לטפי או חבקי – על מנת שירגיש נוח לפתוח אתך בשיחה ולספר מה עובר עליו.

ספרי לו שגם את לפעמים עצובה, עצב זה חלק מאתנו מהרגשות שלנו, לא מדחיקים רגשות חווים אותם ומתמודדים איתם.

במידה והוא משתף אותך פתחי אתו שיחה על הגורם, המנעי מלומר "אסור להיות עצובים" משפט כזה יגרום לו להסגר ולא להיפתח ולבטא רגשות בצורה בריאה.

אם הוא נעצב מגורם או דבר כלשהו שהנך יכולה לסייע לו ולהיטיב עם רגשותיו עשי זאת, אך לעיתים אין להם שום סיבה משמעותית לעצב הם פשוט סתם נעצבים היי שם בשבילו בלי רגשות המצפון שלך, זה תהליך בריא עבורו.

]]>