נוער נושר או כמקובל יותר במחוזותינו לכנותם: "נוער שוליים", כבר אינה תופעה שולית. המציאות מוכיחה כי עשרות ואולי מאות רבנים, אנשי חינוך ואנשי מקצוע "מתפרנסים" מטיפול בבעיה, מי יותר ומי פחות, מי מקדם בצורה מקצועית וחושב על העתיד ומי מעביר את זמנו וזמנם בשירותי "שמרטפות" למתקדמים.

נוער שוליים היא בעיה מרכזית. בעבר ניסו לפלח אותה לפי מגדר או שיטת חינוך ולהבין היכן קיימת התופעה במלוא עוצמתה - האם היא נחלת "החרדים המודרניים" שהכניסו את ערכי "המודרניזציה המערבית המתירנית" או שמא דווקא אלו שהלכו וסגרו על עולמם המצומצם וגרמו אולי לריאקציה דווקא?

נוער שוליים: בין הספרדים לאשכנזים

האם בריכוז החסידי והספרדי בהם (בהכללה גסה מאוד) לימוד התורה וההלכה אינם ערך עליון ומקודש בסדרי העדיפות כמו אצל הליטאים, מורגש ביתר שאת חסרונה של "תורה תבלין" או אולי דווקא ה'קרירות' המאפיינת לעיתים את הגישה הליטאית הקלאסית אל מול החום והדבקות של עבודת השם החסידית, היא זו שלא מצליחה להחזיק את החבילה. ייתכן גם שהפער הקיים בדימוי הציבור הספרדי והבדלי המנטאליות להם אחראים גורמים שונים, הם אלו שמדרבנים את הדרדור.

אם ניקח לשם דוגמא שתי גישות שונות בתפיסה לנוער נושר, בין משפחה ליטאית מצויה לכזו דומה וספרדית, נראה כי ניתן לנתח בשתיהן מעלה וחיסרון. בעוד זו הספרדית בדרך-כלל תכיל את הנושר, המשפחה האשכנזית המצויה תנסה לעומתה להתעלם מהבעיה ולהדחיק, להחרים את מי שלא נראה כתבנית נוף מולדתם המדוייקת ולמנוע חלילה מלתת לו דריסת רגל בבית הכנסת, שמא תשזפנו עין זרה, עד כדי נתק מוחלט במשפחה.

אך מאידך, גורם ההרתעה מנשירה גדול יותר בהכרח אצל המשפחה האשכנזית, משום שזה "קו אדום" והנער יודע כי זה גבול מסוכן, לעומת רעהו בן עדות המזרח שיודע ומכיר, וגם ראה כבר בן דוד או שניים באותו הבית כנסת ומקבל תפיסת עולם מסוימת לפיה זה קיים וזה "בסדר" ואפשר לחיות ולהשלים עם זה מבית ומחוץ.

כך או כך, עושה רושם שהשאלות רבות הן מן התשובות בזירה הזו, והתופעה כבר קיימת וחולשת על כל מגדר שהוא ללא רחם. מכלול הסיבות לנשירה גדול ורק הולך ומעשיר, מימדי התופעה הולכים ומחריפים נוכח המצב המדרבן נשירה גלויה וסמויה, הן מבחינת היכולת וההשפעה מבחוץ והרחוב שנכנס לתוך הכיס במחיר סביר, הן מבחינת החיסרון במוסדות שינטרו בזמן אמת, יטפלו במניעת התופעה וימזערו לפחות את מימדיה ועוד.

אני לא עובד בזבל!

אבל אולי לפני הכל עלינו לעשות בדק בית על גישתנו האישית לאותו בחור/נער. האם אנו מתייחסים אליו כאדם בכלל? כיצור וצלם אלוקים שזכותו וחובתו להיות מאושר ומסופק מעולמו, גם עם הקרחת או התספורת המוזרה, השרשרת, העגיל ושאר מרעין בישין? או שמא ההתייחסות שלנו אליו היא כסוג של נסורת רדיואקטיבית בה עלינו "לטפל" ולהעלים מהנוף?

נתקלתי בהרבה גישות במהלך חיי, בין השאר מאנשי חינוך דגולים העוסקים בנישה זאת שנים רבות. באותו כנס שמעתי איש חינוך אחד שהמסר שלו היה "תתייחסו אליהם כמו חולים, ואז לא תוכלו לכעוס עליהם, כמו שאינכם כועסים על הילד שבוכה בלילה כי כואבות לו השיניים" וגם בגישה ש"פרה אדומה ששמים עליה עול שהוא לטובתה - אינה נפסלת, משום שהעול הוא לטובתה! כשהנער מרגיש ששמים עליו עול מתוך רצון בטובתו - הוא משתף פעולה!", גישה שאני אישית מעריך ומתחבר אליה הרבה יותר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כשפגשתי בעבר חבר ושאלתי במה הוא עוסק במקצועו כיום, הוא ענה לי: "אני עובד בזבל!". לפשר מבטי המשתאה הוא הסביר שהתכוון בשנינותו לכך שהוא עובד עם נוער נושר. אך אם נניח לרגע את ה"שנינות" בצד, אדם שזו היא תפיסת העולם שלו הוא מסכן כפול ורחמיי עליו. גם כי הוא חי בתחושה כזו, שהוא "עובד זבל" והוא יכול יותר מעצמו, וגם כי הוא ללא ספק מעביר את התחושה הזו, בלי צורך במילים נוספות ל"זבל" שמולו. מה שלהערכתי משפיע בוודאי על היכולת לקבל ממנו וליצור חיבור רגשי אמיתי ומשפיע.

אם תשאלו אותי - אפשר להתייחס לכך בצורה הפוכה קיצונית: אני עובד ביהלומים! מלטש ומשייף אבנים גולמיות, לא מעוצבות דיים וחסרות צורה, עד למציאת נקודת הפנים המבריקה, היקרה והזוהרת הקיימת בהם. נהנה מהאתגר בכל פעם מחדש ואף מוצא את עצמי דומע מול בחור שמגיע אלי (הבטיחו לו שאם יבוא יקבל בקבוק בירה וחפיסת סיגריות).

ממראהו ניכר שזמן ומשקעים רבים עברו עליו מהביקור האחרון שלו בבית המדרש וכל צורתו אינה אומרת כבוד, אך לפתע, כשמתקלפות השכבות החיצוניות ואתה נוגע בשורש נשמתו העדינה, נובר ומחפש מה מביא לו אושר בחיים הוא נזכר בערגה ובעיניים נוצצות ברשב"א והרע"א על סוגיית "ידא אריכתא לקידושין", פתאום מלבד הזיכרונות המתסכלים על הסכסוך עם המשגיח והדרדור המתמיד, הוא גם נזכר איך נבחן בע"פ על כל המסכת, או איך למד ולימד אחרים בלילות משמר ארוכים, אתה מבין שמולך ניצב לו יהלום אמיתי. אז קבענו חברותא, אלא מה?...

אבי אברהם, מלווה רגשי לנוער נושר וקבוצות סיכון ומעביר סדנאות לקידום והעצמה בשפת המוזיקה.

לפניות והארות: avrahamx2@gmail.com

]]>