מלחמות היהודים בשיאן. כבוד התורה דוחה, כמובן, ענינים שוליים כמו בן אדם לחברו. "ואהבת לרעך כמוך" הוא מושג ששייך אולי לימיי הביניים, במקרה דלהלן פג תוקפו וגם אבק רסיסיו הושלך כלא היה.

- אתה "מחבל" בנשמה.

- אתה "שונא"? אין לך חלק לעולם הבא.

דו שיח שגרתי בין שני ילדים תמימים העושים דרכם לתלמוד תורה, ל'חדר', שם הם אמורים לספוג חינוך תורני טהור, אהבת התורה צריכה לבעור בעצמותם ואהבת אדם נר לרגלם.

בעולם מתוקן כך צריך להיות, אך כאשר המחלוקת מחלחלת היא מגיעה עד לטפינו ועוללינו, שם היא מחוללת שמות בנשמותיהם הזכות.

הם לא יודעים לווסת נכון את המצב, הציר שהם נעים עליו הוא ציר האהבה והשנאה. אין הפרדה בין הרשויות ובין חדרי הלב הקטנים שלהם, קטנים מאד כדי להבין שלא זו הדרך.

הלהט שנשמע מפי הבחורים שנחלמים את כבודם האבוד של רבותיהם בפלפול רב ובהברה המתבקשת הוא להט רצוף בשנאה צרופה.. מחלוקת על כל המשתמע מכך.

אי אפשר שלא להיזכר בהתנשאות הליטאית נוכח הפילוג הספרדי, מה הם לא אמרו על "הפרענקים" של ש"ס שרבים כמו חיות, על נאמי ישי שנלחמים על האגו, על פעילי דרעי שמשיבים אש בשם הרגש. כמובן הליטווקס המאופקים עמדו מהצד וצקצקו: "אוי ויי זמיר, חיות, אין להם גבולות לספרדים האלה".

מה נאמר ומה נגיד, קרבות פעילי דרעי נגד פעילי אלי ישי נראים כמו התעמלות אומנותית ליד הזוועות הללו שנעשות בשם "כבוד התורה" ו"האמת המסורה לנו מדורי דורות".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אז מה נהיה, כולם הפכו ל"פרענקים" עכשיו? למה לא להיות מקורי להמשיך ולנהוג באיפוק לחבל ולשנוא בלב במשך שנים? הרי סיכמנו שהגנים המזרח-אירופאיים לא מאפשרים התנהגות כזאת...

אז זהו, שלא. מסתבר שטבע האדם שונה ממה שחשבנו עד כה. איפוק, חמלה ושמירה על הסטטוס הם זמניים בלבד. ברגע שאין מי שיעבוד על מידותיו ברגע ש"הם שברו את הכלים", הכל מתפרץ החוצה.

הספרדים בכאסח, נכון, אבל איך שהוא בתוך כמה שבועות השקט שב לגיזרה למרות הבטן המלאה שיש לשני הצדדים, אצלם, מתברר שהם רותחים מהר ומתרצים מהר. מה שאי אפשר לומר על עלילות 'סלתה ושמנה' של האצולה הליטאית בגבעת הישיבה. שם זו שנאה הרבה יותר מושרשת ועמוקה. שונאים ומחבלים לדורי דורות והכל לשם שמים.

אז בפעם הבאה לפני שאתם מפטירים "פרענקים" תוך סלידה גלויה, כדאי שתציצו רגע במראה (אם לא ניפצתם אותה במסגרת אחד מסבבי האלימות).

]]>