כאשר אנו באים לנטר, להציג שיקוף ולמצוא כיום קווי מתאר וסיבות לתופעת ה"נשירה" עלינו לצאת מנקודת הנחה יסודית, כי קיים מכלול עצום ומגוון סיבות, כאשר כל אחת מהן או שילוב ובלילת כמה מהן גורמות בצורה ישירה או עקיפה לזריעת הסיכון לנשירה בצורה סמויה, וסיבות אחרות עשויות לגרום להתפרצות התופעה בפועל בצורה גלויה.

ניסה פעם מישהו להגדיר לי את המצב כך: יש כאלו שאצלם הבעיה ב"רפאנו", יש כאלו שאצלם הבעיה ב"סלח לנו", ויש כאלו שאצלם הבעיה היא ב"אתה חונן לאדם דעת", כל זה כאשר אנו מפנים אצבע כלפי הילד או הבחור, אך כמובן ישנם משתנים נוספים העשויים להצביע על כשלים נוספים בחינוך, בבית, במסגרת הלימודים או בסביבה החברתית, כאשר ניתן א"כ להצביע על כמה גורמים נוספים:

א. חוסר חינוך. כלומר, בעוד "אילוף" יש והרבה, השקעה בחינוך היא נדירה יותר. וזאת מתוך חוסר ידע/ יכולת/ רצון (לא תמיד צריך למחוק את המיותר, כי לא תמיד יש מיותר..)

ב. ילדים ונערים במסגרתם הביתית אינם מקבלים או אינם מרגישים אהבה והערכה בבית מסיבות שונות העשויות להיות תלויות בבעיית שני הצדדים, אחד מהם או הדינאמיקה שבבית.

ג. מאמץ לימודי מוגבר, חוסר התאמה או חוסר רצון להתאמה של הלימודים, חוסר חשק ללימוד ברמת השאיפה או ברמת ההערכה של ההצלחה, תכנם, רמתם ובשלותם של הילד או הנער, סתירות בשאיפות.

מסופר כי בעבר היו שני "משכילים" מאוד פופולאריים שהפילו חללים רבים מקרב עולם התורה: "אחד העם" שהיה "שכלתן" ומשך המונים בדרך "חכמתו" והרציונאל השכלי שלו, והשני - "המשורר הלאומי" ח.נ. ביאליק, שהיה "בעל רגש" גדול (ועליו הגר"ל חסמן זצ"ל הספיד בתום השבעה שיש חוטא לעצמו שהשם ישמור על אחד שכזה.. ויש "מחטיא את הרבים" שאינו מקנא בו, ויש.. "המחטיא הלאומי" שעדין א"א בכלל להספידו כי עדיין לא סיים את תפקידו וקלקולו ובאמצעות ספריו שהותיר אחריו ממשיך להחטיא גם אחרי מותו).

נוער נושר: איך הישיבה משפיעה על חינוך הילד?

ה"שכלתן" גדל בבית מלא רגש "קרלינאי", ואילו ה"רגשן" צמח בוולאז'ין - ישיבת האם הליטאית, השכלתנית וה"קרה". אדם חכם אמר פעם על דרך ה'אולי', כי אילו היה ביאליק צומח בבית החסידי ואחד העם מנותב לוולאז'ין, אולי היו שניהם היום ידועים כ"גדולי עולם" ולא כ"נושרים" ו"מנשירים" אחריהם רח"ל.

לדרך בה אדם הולך בחייו, למוסדות בהם הוא עובר ומנותב, הישיבות, המגדר וכו' חלק מהותי בעיצוב עולמו הפנימי ובנקל שייך להחטיא את "מה תפקידו בעולמו" האישי של בחור רק משום שהאבא חושב שמתאים לו ללכת לישיבה יותר "מפורסמת" ובעלת שם נחשק במקום ללכת למקום קטן ומצומצם יותר בו הוא עשוי לקבל תשומת לב אישית, טיפוח והכוונה.

"ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים". רש"י מבאר שיש ירקות שצריכים שמש, אך יש גם ירקות שלא טוב להם השמש מסיבות שונות, ולהם טוב רק אור הירח. אפילו שהשמש "גדולה" יותר מהירח. להם מתאים דווקא אור וחם במינון של "ירח", שהם מתאימים לאורו ושהוא מתאים עצמו אליהם. ישנם שתילי עצים - בני אדם שלהם מתאימים מינונים שונים והשפעות שונות ועל כאו"א החכמה והמיוחדות "לחנוך על פי דרכו" במטרה שימצא את דרכו וייחודו "בעולמו" שלו ושל הקב"ה ויגשים את עצמו ומהותו האישית.

כל אלו ועוד מהווים עילה מספקת נוספת לקבוצת סיכון לנשירה, בפרט כאשר למשוואה זו נוספים לקויות למידה או הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות וכדו' כאשר לכדור השלג עשויים במהרה להצטרף גם תגובת ההורים והמורים קצרי הרוח, חוסר הפידבק החיוני למעגל ההנאה/הנעה של הילד/הנער ומייצר אצלו במקום זה תחושת כישלון ואכזבה מעצמו, כשבתווך הרחוב הקורץ וה"רוח שאינה מצויה" נושבת מבחוץ וכן נותנת פידבק חיובי ומניע על-לא-דבר, וכאשר הוא כבר מוערך לשלילה ע"י החברה ברחוב ומייצר לעצמו שאיפות חדשות בהתאם, גלגלי ההנעה המורכבים מתהליך דינאמי של "שאיפה-תוצאה-הערכה" מתחילים להתגלגל במהירות במדרון.

כמובן שאף בפן הטיפולי יש להתנהג בהתאם, וכנגד כל בעיה חשוב לאבחן ולרדת לשורש הבעיה הספציפית לצורך מתן טיפול והתהליך המתאים לה, בכדי שהפיתרון יגע בשורש הבעיה.

לדוגמא: אצל בחור נושר ה"אייפון" אינו הבעיה! ה"אייפון" (בשבילו) הוא הפתרון!

נורת חיווי מהבהבת

כלומר, יש לו חסר כלשהו ובעיה נקודתית אותה עלינו לגלות, כרגע את אותו החסר הוא ממלא באמצעות האייפון. לכן כל עוד איננו פותרים את הבעיה השורשית ממנה הגיע הצורך למילוי באייפון, אז לא פתרנו את הבעיה. גישה אחרת כהטפה והתייחסות אך ל"אייפון" היא כביכול כטיפול ב"אקמול" בלבד במקרה של דלקת חמורה.

ה"אייפון" הוא כ"נורת חיווי" ברכב המהבהבת לנו כדי שנלמד ונדע על פיה לתפעל נכון את מקור הבעיה, באפשרותנו ללכת ל"מוסכניק" כדי שינתק את החוט האחראי על אותה נורה מעצבנת מאוד, אך "פתרון" זה לא יהין לפתור לנו כהוא זה את הבעיה האמיתית ברכב. עם נוער כזה עלינו לנהוג בזהירות ובהרבה חכמה ואינטואיציה ולא רק כ"מוסכניקים".

באשר לאלמנטים טיפוליים - הניסיון מוכיח כי חוויית הצלחה היא אמצעי חשוב לביסוס תחושת המסוגלות וערך עצמי המאפשרים לתלמיד לחוש הצלחה לימודית אישית ואפשרות להאמין ולהעצים את כוחותיו, כאשר דבר זה נוגע לכל אחד באשר הוא ומהווה מפתח ראשון ויסודי להצלחה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

סיפוק וחוויית הצלחה יכול להיות בלימוד או בעבודה כלשהי המתאימה לכישוריו ולאופיו של הילד/ הנער ומוציאה ממנו או גם לימוד אחר כמקצוע, ענף או תחום בו הוא רוצה להרחיב ידיעותיו ולהשיג שליטה בתחום, כגון: מוזיקה (נגינה, שירה וכדו'), גרפיקה, עריכת סרטים ומצגות, בישול קולינרי, לימוד שפה, ספורט וכדו'. בדרכים אלו גם אפשר להוציא ולנתב את האנרגיה והיצרים השליליים לאלטרנטיבה כשרה מתוקנת ומועילה.

חשוב מאוד ליצור סדר יום מדוקדק ופעיל, תוכנית עבודה מסודרת הנותנת תחושה אמיתית של תהליך והתקדמות מתמדת. לא להתברג סתם בישיבה שהיא סוג של "בייביסיטר" בה ישנים, אוכלים ומורחים מספר שעות ביום אלא כן ללכת לישיבה או מסגרת אחרת שיש בה תהליך טיפול והתקדמות.

חשוב לדעת מאוד ולזכור כי בחור נושר לא עומד ודורך באותו המקום משום שאם הוא לא מתקדם -הוא ח"ו חוזר לאחור.

אבי אברהם, מלווה רגשי לנוער נושר וקבוצות סיכון ומעביר סדנאות לקידום והעשרה בשפת המוזיקה
לפניות והארות: avrahamx2@gmail.com

]]>