קצב האירועים המסחרר בחיי היומיום מכניס את ההורים למעגל נוקשה של שיגרה. סדר היום כמעט ולא מתחלף - קימה, ארגון הילדים למוסדות החינוך, עבודה, ואז שיבה הביתה.

הקורבנות המידיים הם הילדים. הם אוהבים סדר, אך המסר הנוקשה גורם להם להיות "מחמירים עם עצמם שלא לצורך".

הגיחות הלא שגרתיות מחוץ לעולם היומיומי הסוחף, מעניקים לילד תחושת ביטחון וצמיחה.

רועי הוא ילד ביישן, עדין וממושמע. יציאה מהשגרה תהווה עבורו חיזוק משמעותי לביטחון העצמי שלו. הדימוי העצמי שלו יתחזק, והט יחוש שהוא יכול לעשות דברים נוספים מחוץ לשגרה שבה הוא שולט. כשהורה מלווה אותו, המעשה יהיה בעבורו קל יותר לביצוע.

לעומת רועי, אלדד הוא ילד הסובל מהיפראקטיביות ומטופל בריטלין. יציאה מהשגרה שנכפית עליו תתן לו תמריץ לחזור אליה. היא תהווה עבורו כעין נשימה ארוכה מחוץ למים הקשים בהם הוא נאלץ לשחות מדי יום.

בשני המקרים אנו רואים כי היציאה מהרוטינה היומיומית יכולה להוביל את הילד להשגת כלים משמעותיים לחייו. היציאה אינה צריכה להיעשות בתדירות גבוהה על מנת לא לאבד מהאפקט שאותו היא צריכה ליצור, לכן עשו זאת במינון הנכון ולפי יכולותיכם.

צאו עימו ליום כיף שיועד רק עבורו, גם אם זה על חשבון הלימודים. הפתיעו אותו במקום הלימודים באמצע היום ללא כל התראה מוקדמת. שעת ההשכבה יכולה להפוך לשעת יציאה או שעת איכות עמו בלבד.

וחשוב מכל - הפרו את את הכללים הנוקשים. הם לא עושים טוב לאף אחד, לא להורה ולא לילד. הדרישה הנשנית מהילד לנהוג לפי הכללים יכולה לפתח אובססיביות, חוסר ביטחון, פרפקציוניזים ועוד.

אל תתנו לשיגרה להכניע אתכם, הכניסו קצת צבע לחיים.

]]>