אז ככה, כבר גיליתי לכם שנסיעות באוטובוס ציבורי לא חביבות עלי במיוחד. צפיפות ובליל השאון מסביב לא עליי, בפרט בימי שישי כשלנסיעה מתווספת תוספת משנה של ניחוחות מאכלי שבת שציבור הנוסעים מתאמצים לסחוב כנחמדות למארחיהם, ובחוסר התחשבות בשכניהם הנוסעים.

הנסיעה ביום שישי האחרון גילתה אמפתיה מיוחדת כלפיי. נוסעים כמספר אצבעותיי וניחוחות אין.

הבטתי אל הנוף הנשקף מבעד לחלון, לגמתי קוקה קולה קר (ללא פרוסת לימון) ואיפשרתי לעצמי זמן איכות עם מחשבותיי.

עם עובדות אני בדרך כלל לא מתווכחת, אולם הפעם חרגתי ממנהגי ולו במעט.

עובדת השבוע - "לא נבחרת לא בוחרת", קבוצת נשים אשר פתחה ציר זמן למהפכת הפמינזם.

אין ספק שהן הצטיירו כבעלות תעוזה, אומץ ונחישות. עד כאן אין לי כל בעיה כלפיהן.

הוויכוח שלי בהכללה שגויה שהעניקו לתדמית עזרת הנשים החרדיות.

צר לי, אך לא התחברתי לנפנוף והצגת האישה במקום של מסכנות.

אדרבה, האישה החרדית מלאת עוצמה - היא מנהלת בית מרובה ילדים ממש כמו משרה מלאה, על שמה יש תורה שלמה שאנו מצווים לא לנטוש אותה, וכבר נאמר "חכמת נשים בנתה ביתה". מעבר לכך, אם נדפדף בתנ"ך או בין דפי ההסטוריה נבחין בנשים המהוות סמל עוצמה, שלא לדבר על תעודת ההערכה על פועלה הרב אשר מזמרים לאשת החיל בכל ערב שבת.

אדרבה, הצגת כוח האישה גדל כשמגיע ממקום של עוצמה, ולא בתדמית רמוסה של נסיון הפגנת כח בהדבקת מודעות רחוב ובחלוקת פליירים תוך נסיון התגוננות בשימוש ציני מול אנשי האגודה.

הסיפור הזה נדמה בעיניי כחלוק עם כתמי אקנומיקה ומטפחת מרופטת, עטרת לראשה.

אז נכון שאמרו לנו "ללכת ללול" וזו התבטאות חסרת אנושיות, נכון שבלול גם דוגרים על ביצים ואף נכון שמביצת המלחמה הפמנסטית בקע אפרוח לעולם.

אך בתוכנית המדוברת ששודרה בעובדה, היה ניסיון להשגת כסא קרייריסטי ופירסומי. נעשתה טעות כשהכלילו את נשות החייל החרדיות הנבחרות באמת.

התנערנה מעפר, קומנה ולבשנה "בגדי תפארתכן".

עובדה!

]]>