הסתרת חסרונות, חולשות, הסתרת האמת, הסתרת האני האמיתי. אנו יכולים להיות בעיצומו של משבר אישי וללבוש מסכה. דוגמאות רבות לכך: מריבה עם בן הזוג ממש לפני שהאורחים צריכים להגיע בערב שבת.

כשנפתח את הדלת לא תצליחו לנחש מה ארע שם דקות ספורות לפני כן. ילדים שחוזרים הביתה מבית הספר עם ציון לא טוב במבחן ומסתירים זאת כבר למדו שעליהם להסתיר בגלל התגובה של ההורים. מדוע אנו עסוקים בלהתחפש לזוג השנה?בלהתחפש לילדה הטובה שתמיד מקבלת ציון גבוה?

כל זה קורה בגלל רף הציפיות הגבוה של הסביבה ושל עצמנו. אולי גם בגלל שכשההורים שלנו רבו הם אף פעם לא התפייסו לידינו. כן,מותר לריב ליד הילדים באופן נורמלי אך גם כדאי לבקש סליחה. גם אם כעסתי על הילד שלא לצורך אבקש את סליחתו ובכך אני מלמדת אותו שגם אני טועה.

כן, מותר גם לנו לטעות וגם אם טעינו אנו לא צריכים לפחד מזה. נשים לב שהמילה לטעות והמילה לעטות הן מאותן אותיות. אם טעינו זה לא אומר שעלינו לעטות מסיכה כאילו הטעות לא נעשתה כשאנחנו לא עשינו טעות אזי צריך גם למצוא אשם אחר וזה כבר מעגל שמזין עצמו שוב ושוב. כאן נכנס הנושא של הרצון לפרפקציוניזם.

אנו רוצים תמיד שהתמונה תהיה מושלמת ולכן לא נוכל להראות פחות ממושלם. המסכות נחוצות כי הן עוזרות לנו לעבור מתפקוד אחד למשנהו. אם למשל יצאנו מהבית בבוקר בתחושה לא טובה, עדיף שנגיע לעבודה אחרי שיחת טלפון טובה עם חברה או אמא על מנת לפרוק. לא כדאי להביא את הבית לעבודה כמו שלא טוב להביא עבודה הביתה.

אם נניח הגענו לשמחה של חבר ואנו לא כל כך מרוצים מהאוכל בדרך כלל נחייך ונאמר נהדר כשהוא ישאל איך היה האוכל. כל זה על מנת שלא להעליב. גם הלבוש שלנו הינו קוד חשוב שאומר עלינו הרבה לפני שאפילו פתחתנו את הפה. גם זוהי סוג של מסיכה. גם התנהגות הינה סוג של תחפשות: אדם יכול לבחור להתנהג כנדבן, פטפטן, כליצן.

למשל ילד שיכול להיות שבכיתה הוא הבדרן ובבית הוא מתנהג כרציני כיוון שבכיתה הוא ממלא צורך להתבלט חברתית מה שלא קיים בביתו. הרבה אנשים מעידים על כך שהיו בפגישת מחזור והיו המומים מהשינויים שעברו על האנשים שהכירו פעם: החנון במשקפיים הפך לגבר בעל ביטחון ואילו הילדה המצחיקה של הכיתה נראית רצינית מתמיד. ההתבגרות והחיים דרשו מהם תחפשות שונה מהילדות. ממה אנו חוששים?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

שני חששות גדולים ביותר של כל אדם הינם האחד שיחשבו שאני אפס והשני שלא יאהבו אותי, לכן אם אשים מסכות לא יחשדו שאין בי כלום אבל מרוב מסכות לא רואים הרבה פעמים את טיבו האמיתי של האדם. האדם פוחד שאם יכירו אותו באמת לא יקבלו אותו.איך נתגבר על מכשולים אלה?

אם נקבל שיש לפעמים בעצמנו גם אפס וזה בסדר גמור. לא תמיד אנו צריכים להראות רק חוזק. ואם נאהב את עצמנו ונחליט להראות את הפנים האמיתיות שלנו אז מי שיאהב אותנו יאהב אותנו באמת אחרת מי שמולנו עלול להתאהב במסכות שלנו ולהחמיץ את הבריה הנפלאה שהיא אנחנו.

נוסף על כך, אם נדע שאין מושלם באמת אלא שגם במצב לא מושלם נרגיש שלמים עם עצמנו.מתי נוכל לעצב תחפושת חדשה? קודם כל כשעוברים דירה זוהי הזדמנות להתחפש מחדש למה שאנו רוצים להיות. האם אני רוצה להיות שכנה יותר טובה ממה שהייתי במקום הקודם? האם אני רוצה להראות יותר בבית הכנסת? אבל לא רק מעברי דירה הם הזדמנות להמציא עצמנו מחדש.

בכל רגע נוכל לבחור תחום לימודים או כיוון תעסוקתי חדש ובכך יצרנו כבר אישיות חדשה ומגוונת יותר. גם בחיי היום יום ההחלטות שלנו יכולות להביא עמן תחפושת חדשה:להחליט לעבוד על הזוגיות ולמצוא בי אישה אחרת וחדשה. להחליט על איזו אמא אני רוצה להיות, איזו בת, איזו כלה וכך בכל תחום בלי להתקבע על משהו ספציפי לכל החיים.בקיצור, קחו את חודש אדר כהזדמנות להתחפש באופן יצירתי ומגוון ממש כמו הילדים.

]]>