הגמ' במסכת שבת (קל.) מביאה בשם רשב"ג שכל מצוה שקיבלו ישראל בשמחה, כגון ברית מילה שנאמר בה "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב", הם עדיין עושים אותה בשמחה. וכל מצוה שקיבלו ישראל בקטטה כגון עריות שבזה נאמר "וישמע משה את העם הבוכה למשפחותיו" הם עדיין עושים אותה בקטטה ובקושי, שהרי אין כתובה (חתונה) שאין בה תיגרא (מריבה) כלשהי.

התבאר כאן אפוא, כי אף למצוות יש "גנטיקה" משלהן, ומצוות שעם ישראל קיבלו בשמחה ובחיבוב הם מקיימים עד היום בשמחה וכן להפך.

לפי זה מובן היטב שבחודש אדר, בו קיבלו עם ישראל בימי מרדכי ואסתר בשנית את התורה, מתוך אהבה, רצון ושמחה כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "קיימו וקיבלו היהודים": קיימו באהבה את מה שכבר קיבלו בימי משה רבנו במדבר, נקבע להם לדורות שתהיה להם התחדשות תמידית בחודש זה של אורה ושמחה. ומכיוון שהם קיבלו את התורה בשמחה בימים ההם, לכן עד היום מקיימים ישראל את התורה בשמחה והוגים בה בחשק ו"משנכנס אדר מרבים בשמחה", כי השפעת השמחה של המצוות נתקיימה בזכות ימי הפורים.

ה"אבני נזר" מסוכוטשוב זצ"ל נהג לספר בכל שנה סיפור על שיכור העיירה, שהיה באופן הזוי שיכור כבר שבועיים לפני פורים ושיכור גם עוד שבועיים לאחר חג הפורים. כששאלו אותו מדוע הוא נוהג כך, הוא ענה להם במקוריות ובשנינות ופצח בשאלה: "למה המן רצה להרוג את כל היהודים ביום אחד? הרי זה בכלל לא הגיוני". (לצורך "השוואה": אפילו היטלר ימ"ש רצח למעלה מששה מליון קדושי עליון במהלך כמה וכמה שנים ובטח לא ביום אחד) "אלא התשובה היא", טען שיכור, "שהמן הרשע לקח בחשבון גם את האפשרות שהוא יפסיד, וממילא היהודים, כדרכם בקודש להפוך כל אבל לחג, יהפכו גם את הניצחון הזה לחג" (וכמו שאמרו שמי שלא מבין יכול לסכם את חגי היהודים כולם במשפט אחד: "רצו להרוג אותנו, בסוף ניצחנו, עכשיו אוכלים")

"המן הרשע לא "פירגן" ליהודים יותר מיום אחד של חג, אבל אני, " סיים השיכור בפאתוס ", בא להפר גם את עצת המן הזאת ומשתכר כל החודש." ואמנם, גם מבחינה הלכתית, לחודש כולו יש דינים של שמחה, גם לפני וגם אחרי פורים עצמו וכל החודש הושפע משמחת הפורים.

"כשם שמשנכנס אב ממעטין כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כט:) בשו"ע לא הובאה ההלכה הזו בהלכות פורים וכן הרמב"ם לא הביאה, במג"א הביאה בסימן תרפ"ד, ויש שיישבו שכיוון שהזיקה היא מחודש אב שממעטין בו בשמחה, אין זו הלכה מקומית על הלכות פורים ולכן לא סידרוה כאן.

מדוע חודש אדר מיוחד בכך שהשמחה בו מתחילה מר"ח?

הגאון מווילנא תלה זאת בדמיון לחודש אב, כשם שכשיש אבל מסוים באמצע החודש, הדבר מורגש כבר מתחילת החודש, וזוהי הכוונה באבלות של אב שכשנכנס אב ממעטין בשמחה, וא"כ גם פורים שהיה אמור להיות יום אבל כללי על השמדת יהודים ולהצטער בו כבר מתחילת חודש אדר, ממילא הדין נותן שגם כשהתהפך לימי ששון ושמחה, השמחה תורגש כבר מתחילת החודש.

ה"מכתב מאליהו" כתב שכשם שבחודש אב ישנו תהליך בשלבים ובהדרגה מצד ענייני האבלות שכל שלב מביע עוד התרחקות מהקב"ה והסתר פנים, כך גם בחודש אדר, ככל שמתקרבים לפורים ישנה התקרבות למלך ויכולת מיוחדת לגילוי פנים.

אבי אברהם, מלווה רגשי לנוער נושר וקבוצות סיכון ומעביר סדנאות לקידום והעצמה בשפת המוזיקה
לפניות והארות: avrahamx2@gmail.com

]]>