שקט עכשיו, שבועיים אחרי.

שקט יותר מדי.

השקט הזה, מושיב אותי שוב מול המקלדת והמסך הקר. כל כך רוצה לכתוב על מה שקורה מחוץ לבועה שלי ולא מצליחה.
בחלוף שבועיים וקצת התחוללו כאן כמה סאגות, כאלו שיכולתי להביע את דעתי אודותם, לבטל או לקבל, לתמוך או להוקיע.

אז נכון שהבחירות ממש כאן ורציתי להתייחס לסקרים אודות המגזר הנשי והעדפותיו בהקשר הפוליטי פמינסטי. רציתי להצדיע אך גם לכאוב את אותם יחסי ציבור מפוקפקים שנגרמו בעקבות פס קול של סדרת מתח, ציטטות נבחרות ומגישה אחת, דרמטית במיוחד בחשיפת ה"חרדיות האומללות" ומאבקן על מקומן במקום המשפיע. גם בכתבות שונות ומוזרות נתקלתי כבדרך הגב, כמו זו שקבעה את תפקידה האמיתי לכאורה של האישה החרדית בהתבסס על טופס שהשלימה בת 15 הלומדת בסמינר חרדי אחד.

קצת הצחיקה אותי הדרך בה שוב ושוב מנסים למסגר את מסכנותה של האישה החרדית, בדידותה והשפלתה. שוב מושג הדרת הנשים צף ועולה בהקשרים מוזרים, דבר שהיה בעבר גורם לי רעלת מקלדת ושיגור דברי נאצה סותרים.
ואז בא השקט הזה שמשתלט לי על הכל, מעסיק את חלומותי, את שגרת יומי ובעיקר את הבקרים האלו שהוא היה מעיר אותי כדי שהילדים ילכו בזמן לבית הספר.

אבא, זה שוב אתה...

עוד מעט שלושים להסתלקותך אבל אתה עדיין כאן, נושם ממש לידי, מביע דעותיך ללא קול, מייעץ ותומך אפילו שלא התקשרתי הבוקר.

הוא מביט מלמעלה כך הם אומרים, מצפים שאאמין להם ואשכח אותך, מצפים שאבין שאי אפשר לבוא לבקר אותך יותר, שלא תתעצבן עלי שלא הקשבתי מספיק לילד או ששכחתי לקנות לו מיני פגזים לפורים.

אבא,

באמת שניסיתי ובעזרתם של המשפחה המורחבת, להשיג לילד את שקית החזיזים ההיא ואת סדרת הזיקוקין ההם שיאירו לילד את השמים. אבל איך אדע לעשות זאת כמוך? איך אדע לתזמן את הדינמיט שתיפח את חומר נפצה בעת אמירת "המן" בדיוק?

איך אצליח לשגר את הפרפרים, הפיצות ושאר אמצעי הלחימה בלי לראות את הזיקוק הזה שבענייך שלך, ילד עם זקן ונכד אחד... מאושר.

אני לובשת סינר עכשיו כי ערב שבת כבר כאן והריח של החלות שלך מערפל את חושי. מנסה לשחזר את הריח הקדוש הזה בעודי מחליטה להפריש חלה לעילוי נשמתך, נזהרת כשאני פותחת את מחברת המתכונים שלי בכותרת "חלות של אבוש".
כבר היית אז חולה ותשוש וכבר כמעט שלא יכולת לנהוג אך למרות זאת נהגת כל הדרך בואכה גבעת זאב.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

באת אלי, כי רצית ללמד אותי איך מכינים את החלות של אבוש. רצית שאדייק בהערות הקטנות, בכמויות המדודות על חודן של מחט המשקל, בדרך האפייה המיוחדת שהמצאת כאשר פיצחת את קודה ומאפייניה של התוכנית האוטומטית בתנור שתתאים גם ל"אפייה ידנית".

רצית שאלמד לרדד את "הנחשים" כדי שיקלעו באופן מושלם ובכלל, רצית להיות איתי קצת יותר, לבקר אותי במצבי ה"קשה" בשבועות מתקדמים להריון. אז הבאת איתך גם ערסל כזה מיוחד ודאגת להכשירו עבורי לשימוש כדי להקל על הצירים המדומים ההם, גם אם זה דרש ממך לקדוח בקיר עקשן כשממש כבר אין לך כוח.

רציתי לספר לך אבא שהחלות יצאו ממש כשלך ושזכרתי להניח תבנית עם מים רותחים משך זמן האפייה.

רציתי לספר לך ששקית הנפצים כבר נרכשה ושלילד תהיה תחפושת כפי שהבטחת לו. רציתי גם לעדכן אותך שאנחנו חזקים ומתחזקים, שאנחנו מחזיקים ידיים חזק יחד כדי לשמור עלינו ועל הרצון האחרון שלך "שישרור שלום בינינו"
ובעיקר רציתי לספר לך שאנחנו מתגעגעים...

מאד מתגעגעים.

]]>