"אילו אמי היתה רק מבינה אותי", "בחיים לא אנהג כמותה כלפי ילדי", "אני לא דומה לאבא שלי בכלום", המשפטים הללו חולפים בראשנו ולא פעם אנחנו לא מהססים לומר אותם גם בפה מלא.

מה באמת גורם לנו להאשים את ההורים שלנו?

לרובנו יש חשבון לא ממש סגור עם הורינו. רגעים קשים ומכאיבים שנחרתו עמוק בליבנו וגרמו לצלקות בנפשנו מלווים אותנו גם כאנשים בוגרים.

אנחנו מורכבים מזיכרונות וכעסים שאגרנו בליבנו. זה לא תורם במאומה ליחסים עם הורינו המתגברים.

בתוכנו חבוי עדיין הילד הקטן הממאן לגדול. הוא נאחז בימי ילדותו, למרות שההורים כבר התבגרו מזמן. למרות שעברנו כברת דרך. למדנו, צברנו ניסיון ועוד כל מיני תובנות משמעותיות יותר או פחות בהשלכה על חיינו.

זיכרו את את העובדה שהם אלו שהביאו אותנו לעולם וגידלו אותנו. רק על כך מגיעה להם הכרת הטוב. "כבד את אביך ואמך", הבטחה לאריכות ימים. הקשר בין המצווה לאינטרס חזק מאד - אם אתה מכבד, אתה מיטיב עם עצמך, מקבל פרס.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ישנן מערכות מושלמות, אך ביחסים בין הורים לילדים יהיה תמיד את הכעס הקטן הזה, שמוכיח כי כולנו בני אדם.

זיכרו: טעויות אנוש הן חלק בלתי נפרד מיישותו של האדם. הוריכם אינם מלאכים, וגם להם מותר לטעות.

אלו המשילים מעליהם את הביקורת כלפי הוריהם, חיים יותר טוב, מאושרים יותר והכי חשוב - מעבירים לילדיהם את המסר החשוב ביותר: להורים אין תחליף.

]]>