מזונות אישה משולמים לאישה נשואה אשר מצויה בתהליך פרידה, מכוח החובה המוטלת על האיש לדאוג לפרנסת רעייתו לאחר שהתחייב כלפיה בכתובה. היקף מזונות האישה משולמים באופן שנועד לשמר את רמת חייה של האישה עד למועד מתן הגט.
בעת פרידת בני זוג, משולמים מזונות הילדים מהאב לידי האם בעבור הקטינים הנמצאים במשמורתה. המקור לחיוב האב במזונות ילדיו הינו מכוח דין תורה. על אב יהודי מוטלת חובה לזון את ילדיו היהודים הקטינים, כדי צורכיהם ההכרחיים עד הגיע הילד לגיל 6.
ברבות השנים, הרבנות הראשית הרחיבה את תקופת החיוב מכוח תקנת חכמים והעמידה את תקופת החיוב על האב עד שהקטנים מגיעים לגיל 15.
החיוב מעבר לגיל 15 ועד לגיל 18 הינו חיוב מדין צדקה. מעבר לגיל 18 החבות לשאת במזונות הילדים הבגירים חלה על שני ההורים וזאת לתקופת בגרותם, בד"כ עד גיל 21. מקור החיוב לתקופה זו הינו בחוק האזרחי והחובה מוטלת על שני ההורים, וזאת בתנאי שהילד נצרך ואינו יכול לספק את מזונותיו מכל מקור אחר.
כמו כן להורה צריכה להיות יכולת כלכלית כדי לספק את צורכי הילד לאחר שסיפק את צרכיו שלו, צרכי בן/בת זוגתו וצורכי ילדיהם הקטינים ככל שישנם כאלה.
יש שטוענים כי תשלום דמי המזונות הוא לא שוויוני מאחר והוא חל על האב. החיוב האבסולוטי המושת על האב, מקורו בהתנהלות אשר הייתה מקובלת בשנים עברו כאשר החלוקה המגדרית בין הנשים לגברים הייתה ברורה. הגברים נשאו בעול הפרנסה ואילו הנשים נשאו בעול הבית וגידול הילדים. יתרה מכך לנשים לא היה רכוש ולו הן היו עובדות ומשתכרות הרי שהכסף היה שייך לבעליהן.
ברי לכל, כי כאשר החלוקה כל כך חד משמעית הרי שמן המתבקש שהאב יישא במזונות ילדיו.
כיום משהשתנו סדרי עולם ואישה יכולה לצאת ללמוד, לעבוד ולעסוק בכל תחום שתבחר ומיותר לציין כי בימינו אישה יכולה להיות בעלת רכוש ולפרנס. רבים הם הבתים בהם הנשים הן המפרנסות העיקריות אם לא המפרנסות הבלעדיות.
לאור החיוב המוחלט של האב במזונות ילדיו יוצא איפה כי חרף העובדה שהאישה היא המפרנסת העיקרית הרי שהאב ישלם מזונות בניגוד לכשהיה עת הצדדים היו נשואים.
במאמר הקודם, כתבתי על מעלת המשמורת המשותפת. ולעניין זה, כאשר חלה משמורת משותפת על פי רוב, ינוכה לאב 25% מגובה דמי המזונות. בעת האחרונה אף ניתן למצוא פסקי דין הפוטרים אבות מדמי מזונות באופן מוחלט או משיתים עליהם מזונות נמוכים מאוד. מקרים אילו אינם רבים והם מתקיימים כאשר משכורתה של האם הייתה גבוהה או שווה למשכורת האב.
שינויים אלו באו לעולם לאחר שבשנת 2006 התמנתה ועדה ע"י שר המשפטים דאז חיים רמון המכונה "ועדת שיפמן" בכדי לבחון את נושא מזונות הילדים בישראל.
המלצותיה של הועדה התקבלו באוקטובר 2012. חברי הועדה הגיעו למסקנות לפיהם החובה להבטיח שהורים ימלאו את אחריותם ההורית לתמיכה כלכלית בילדיהם היא חובה אזרחית, בדומה לחובות אחרים שהמדינה מטילה על אזרחיה. בחובה זו נושאים, עקרונית, שני ההורים שווה בשווה.", כלומר – על המזונות להיות שוויוניים בבסיסם.
"האבחנות בדינים האישיים בין ילדים שונים, בין אב לאם, ובין גילאים שונים, הומרו בנוסחה קבועה ושווה החלה על כל בני הדתות" כלומר בידי כל שופט תינתן נוסחה מתמטית פשוטה וברורה לקביעת גובה המזונות. נוסחה זאת תקוים בצורה שוויונית וזהה בכל תיקי הגירושין.
הצעת הועדה "הולכת בעקבות הדין וחשבון שהוגש לא מכבר לשר המשפטים של הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין" ("ועדת שניט")".
המסקנה המשותפת, של שני הוועדות היא, שהאחריות הטיפולית והכלכלית בילדים תחול עקרונית בשווה על שני ההורים, אף אם אינה מתחלקת ביניהם למעשה שווה בשווה, ויש לזנוח את התפיסה המגדרית על פיה גידולם של ילדים מוטל על נשים וכלכלתם מוטלת על גברים.
לאור מסקנות הועדה, ניתן למצא פסקי דין אשר נפסקים ברוח עקרונות הועדה ואף מצינו פסקי דין אמיצים בהם נשאו ההורים שווה בשווה בצורכי הקטינים ולא נפסקו דמי מזונות. יישום מסקנות הוועדה יכול להביא לשוויון בין המינים ולאפשר לנשים וגברים כאחד להתפתח ולהתקדם. כמו כן יזכו ילדי הצדדים לזמן איכות עם שני ההורים דבר החשוב לבריאותם הנפשית והתפתחותם הרגשית.
ומה אתן חושבות?
