את החצי השני של בר המצווה של הקטן של פיינגולד, בילתה שרה בהלם טוטאלי. מסתובבת בין המוזמנות והרוקדות תוך ערפול חושים כללי ובוהה בתדהמה מוחלטת במתרחש.

אז זה הסוד, כאילו? זה הסוד הנורא של השכנים משפחת פיינגולד?

היא נטלה מעטפה ועט מהכספת וכתבה לבעלה. "האם יוסי נצפה בין הרוקדים? ראיתי את אשתו. אתה לא תאמין".
ושלחה לו.

ההודעה לא בוששה לבוא.

"כן. הזוי. הוא פה יוסי. בגודל טבעי. חליפה וכובע. הייתי בטוח שהפעם הבאה שאראה אותו תהיה בלוויה של אבא שלו, אשר ימות מרוב צער על בנו שירד לתרבות רעה. מה קורה כאן"?

"מה שקורה הוא", כתבה לו בפתק נוסף ואחרון. "שיוסי עשה את המעשה הכי גרוע בעולם. לא די בכך שהשתבב וירד לברזילים בנערותו, אלא אף העיז ונשא אישה בחורה ... מתוקה מבית מקסים, אבל ס פ ר ד י ה"!

על כך ומשום כך כעסו כל כך משפחת פיינגולד על בנם. שמרו את דבר החתונה בסוד, והחרימו את כל הנוגע בה. השמועה גילתה, שרק האם הטובה והילדה נכחו בה. האב והאחרים פשוט לא הגיעו.

**

איך מגיעים לסיפור שכזה? איך הגענו למצב הזוי כל כך?

האמת, אם אתם נמנים על הציבור החרדי, אתם ודאי לא מאד משתוממים. נגעלים, אולי, אבל לא מתפלאים.

ההסתרה של יוסי פיינגולד, איננה מכה אף אחד בתדהמה. בתוך עמנו אנחנו יושבים ואת גזענותו של המגזר אנחנו מכירים היטב.

גזענות נובעת מתחושה של התנשאות נעימה על הזולת. בלא שעבדנו מאומה עבורה.

נישואין מעורבים הם תוצאה של פתיחות מסוימת, החסרה במגזר. צרות האופק הזו המתחילה בגיל הגן, מושרשת, מוטמעת ומתקבעת אצל ילדים קטנים ועוברת הלאה עם הגיל. אין תמה איפוא, שאף אחד שגדל עם דרך החשיבה המעוותת הזו, אינו מתפלא.

לגבי הטיעון: "אבל הם שונים מאיתנו. המנהגים אחרים וכו". שטויות. היום כבר יש עירוב תחומין. לומדים מעורב וגדלים יחד.
ההלכה היא שאישה הולכת אחר הבעל וזה הכל. להתערבב מלכתכילה אם אין צורך אז לאו, אך במידה ונוצר סיפור חישבו פעמיים לפני שאתם מנדים, הכלה או החתן השונה יכולים להיות בסופו של סבר הכי מוצלחים שלכם".

]]>