אתמול בצהריים הוזמנו אליהם לסעודת שבת.
השיחה קלחה ביננו והיתה לנו אינטראקציה נהדרת. ואז היא שאלה אותי מאיפה את בארץ?
כשעניתי לה שאני מבני ברק, היא היתה מופתעת והסבירה באנגלית המתגלגלת שלה שהיא ביקרה בבני ברק פעם אחת, ולכן קשה לה להאמין שאני משם.
רציתי להבין לעומקם של דברים, מדוע קשה לה להאמין שאני בני ברקית במוצאי? לא ידעתי אם לקבל את הדברים כמחמאה או כעלבון. הרי אני לבושה בצניעות, חובשת פאה, שומרת מצוות, מנהלת בית חרדי לכל דבר. ואת זה היא יודעת כי הם כבר התארחו אצלנו מספר פעמים.
לכן תהיתי לדעת מה היא מצאה בי שלא נדבק לה עם בני ברק? כדי לא להישאר עם סימני שאלה מציקים, אזרתי אומץ ושאלתי. ביקשתי ממנה שתסביר לי מה לא מסתדר לה בי, עם כור מחצבתי.
והיא ענתה לי באנגלית רהוטה – את כל-כך אוניברסלית. הלוק שלך, הנימוסים שלך, הידע שלך, כל ההתנהלות שלך כאשת העולם הגדול. קשה להאמין שבאת מהשטייטעל. בשלב הזה נשמתי לרווחה בהבנה שאני יכולה לקחת את דבריה כמחמאה גדולה.
שאלתי אותה למה זה כל כך מפליא אותה? והיא אמרה לי, חשבתי שנשות בני ברק הן מוצג מוזיאוני, ארכאיות. לא מלומדות, לא מטופחות.
טוב, אתן כבר יכולות לתאר לעצמכן על מה נסבה שיחתנו מרגע זה ועד שנפרדנו. אני ניצלתי את כל כישורי להניא אותה מהסטיגמה ולהרחיב את אופקיה הצרים. לספר לה על חברתי הטובה חיה, שהיא מנהלת בנק חרדית למופת. על בת דודתי הבכירה באינטל, על חברותי הסופר מלומדות, ועל אלו היפהפיות שיכלו בנקל להתברג בצמרת הדוגמנות העולמית. אלא שלנו יש סדר עדיפויות קצת שונה בחיים. ואני מקווה שעשיתי את מלאכתי נאמנה.
אבל לא זאת הנקודה שעליה ברצוני להרחיב, ברשותכם אני רוצה לשתף ולהודות ולאמר שהמחמאה של קאתי נתנה לי תחושת נוחות. הרגשתי שאני ממש מחבבת אותה. ופה עצרתי לרגע ועיכלתי את מה שהתרחש ביננו. שמתי את האצבע על הנקודה העיקרית בכל הסיפור. רציתי להחזיר לה מחמאה על המחמאה שלה, ולהודות לה על הפירגון.
במוחי ניסיתי לתרגם מעברית את המשפט הפשוט: "תודה על הפירגון".
ונתקעתי! נתקעתי בלי מילים באנגלית! כי פשוט לא יכולתי למצוא את המילה פירגון באנגלית. אז אמרתי במבוכה תודה. וחיכיתי לצאת השבת לשאול את ביתי איך אומרים לפרגן באנגלית?
כשגם היא לא ידעה ניגשנו למחשב, וגילינו שאנחנו לא נבערות, כי באמת אין מילה כזו באנגלית.
והנה מה שכן גילינו - לפרגן, גם אינה מילה בעברית תקנית. אין לה חלופה בעברית. אם היתה זו מילה עברית היינו צריכים להגות אותה בפא דגושה בראש מילה. פירגון באה מהמילה באידיש פארגינען . ופרושה של המילה הוא לשמוח בהצלחה או בהישג של אדם.
ללמדנו שאין פירגון נחלת הכלל והעולם כולו. פירגון הוא מצרך נדיר.
קאתי פירגנה לי וזה גרם לי לחבב אותה. אז הנה הסוד כולו : את רוצה שיאהבו אותך? פרגני.
היום היה יום האישה הבינלאומי, ראיתי הרבה כותרות מסוגים שונים כמו: "אצלי כל יום יום האישה". שאני הכי מסכימה איתה וחשבתי מה לחדש לכן? מה עדיין לא נאמר על האישה?
אין עוד נושא בנמצא שכה נטחן והוסבר ומוצה. כבר קשרו לנו את כל הכתרים שבעולם ושייכו לנו את מקור הצרות כולן. אנחנו הרי השורש לכל הטוב והרע .כבר פרקו אותנו לגורמים, הרכיבו אותנו מחדש אין ספור פעמים.
אז מה באמת יש לחד? אם כבר החליטו לייחד יום לאישה, מה נקבל על עצמנו היום? ואז נתקלתי בסקר מעניין , מחקר שנערך בקרב 400 נשים בפייסבוק והוכיח את מה שידענו מזמן שנשים לא מפרגנות לנשים. עובדה!
אז הנה מה שלמדתי בשבת כמה נעים את מרגישה כשמפרגנים לך, כמה את מחבבת את מי שמפרגן לך. אז קדימה – נקבל היום על עצמנו לתת בלי חשבון, את המושג הזה שקיים רק בשורשים שלנו בשפה שלנו.
וכשאין מי שיפרגן לך? פרגני לעצמך. שימי יד על לוח ליבך ומני את כל מעלותייך, עד שיעלה חיוך על שפתייך.
והנה לסיום פרשנות טובה ששמעתי פעם ומסבירה את סדר הפרשיות בתורה: אחרי–מות, קדושים, אמור. שדרך העולם היא אחרי שבן אדם מת אומרים עליו כמה קדוש הוא היה. כבר שמעתם פעם מישהו שמספיד ומונה את חסרונותיו וכשליו של המנוח? תחשבו על זה רגע. אז למה לחכות עם המילים הטובות עד למוות? אולי אם תפרגנו לבן –אדם את ה"הספד" בחייו הוא בכלל לא ימות, יום האישה שמח גם לך.
]]>
