מלחמת מצוה או שמד בשומן, זה קרב הרבה יותר קשה ממה שחוותה אסתר מול המן.

ועכשיו במיוחד לפני חג החירות הרצון להיות רזה אינו מתוך בריאות. אנו פשוט מחכות להגיע אל החמות בליל הסדר ולהרגיש שמבחינת המשקל אנו יותר מבסדר. אנו רוצות לזרוח מאור כשנשב בבית הכנסת ונקרא מתוך המחזור.

אז המלחמה האמיתית היא במשקל שכמו החגים נדמית כנצחית. עד שהורדת קילו לפני פורים אזני ההמן לוחשות באזנך בואי תפתחי תראי מה יש בפנים.

עד שהצלחת להשיל מעליך את הקילו ההוא שבנוי כולו מהסכם עודפים שעשית עם עצמך כמובן. רק תמצמצי והנה המצות והחרוסת קורצות לך מקערת הסדר.

כל החגים אצלנו בנויים מפואנטה אחת הגויים ניסו להרוג אותנו, ניצחנו אז בואו לאכול: מי שאוכל סימנים בראש השנה זה משאיר לו סימני מתיחה לכל השנה.

מה שאוכלים בסוכה מחוץ לבית לא נכנס לגוף הארעי, ואם הגענו עד לשם אז באמת יש טיפהל'ה הפסקה עד לסופגניה שלא סתם ניתן לה שמה. ראשית כי היא ספוגה בשמן שהיה יכול להספיק לכל שמונה הימים ושנית צורתה העגלגלה מרמזת על צורתך בסוף החג ובכלל לעתיד לבוא.

המלחמה האמיתית היא בין הקילוגרמים הרבים שעוטפים אותנו מול המעטים שהצלחנו להוריד. והנה לפי חישוב מדויק וידוע הגענו שוב לפורים וחוזר חלילה כפול 5,775 לבריאת העולם.

לכן, בסיפור יציאת מצרים הקרב ובא ניזכר בסיפור האמיתי בו העבריים יצאו מהר בלי לאכול ולכן אכלו מצות שנחשב ללחם קל, נחייך ונרים ראש לזכר הקילוגרמים ששרפנו. לא נישבר מול הקילוגרמים ה"חזקים" ונקווה שבשנה הבאה נצא קצת יותר מחוזקים מול החגים.

אחשורוש או פרעה, טהרן וגם איראן , תמיד מרחפת מעלינו איזו גזירה, אך ביננו נשים יקרות מה שהכי חשוב זה שנצליח בעזרת ה' בכל החגים לשמור על הגיזרה.

]]>