דירה מסודרת, אינה מהווה רק קורת גג והגנה מפני פגעי מזג האוויר, אלא מעין עוגן רגשי ומקור לכוחות ולשלוות נפש לכל בני המשפחה.

האפשרות לרכוש דירה הולכת ומתרחקת בשנים האחרונות ממשפחות רבות. לא לחינם יצאו המוני צעירים לרחובות בקיץ 2011 בזעקה על מחירי הדיור ובדרישה מהממשלה לדאוג להפחתה ביוקר המחיה.

דיו רב נשפך בניתוח המחאה ותוצאותיה, קולמוסים רבים היטיבו לשרטט את תגובות חברי הכנסת, השרים והממשלה בניסיונם (הפופוליסטי?) לרכב על המצב ולגרוף הון כזה או אחר.

היום, בעומדנו כמעט משלשלים את בחירתנו לקלפי, נשכיל לבדוק היכן משלבים נבחרינו בסדר יומם, דאגה לדיור עבור אלו שידם אינה משגת.

על פי הנתונים המתפרסמים באתר משרד הבינוי, מספר המשכורות הנדרשות לשכיר ישראלי לרכישת דירה ממוצעת הגיע ברבעון השני של שנת 2014 ל-139 משכורות חודשיות, לעומת 135 משכורות ברבעון המקביל אשתקד.

רק כדי לסבר את האוזן, מספר המשכורות הנדרש בשנת 2008 עמד על 103 משכורות בלבד. משנת 2005 ועד לרבעון השני של 2014 עלו מחירי הדירות ב-54%, לעומת השכר הריאלי שעלה ב8% בלבד.

נתונים אלו, אין בהם כדי להוות אינדיקציה ברורה ומדויקת, שכן הם מתבססים על שכר ממוצע (שעמד נכון לדצמבר 2014 על 9,769 ₪) ועל מחיר דירה ממוצעת. הרבה מסופרי המשכורות בדרכם אל הדירה הנכספת משתכרים דרומה מכך.

זאת בשים לב, כי בחישוב זה לא נלקחה בחשבון העובדה כי אזרח ממוצע נוהג לחיות מכספי משכורתו, ובאופן זה מפריש כדי אכילתו, תחבורתו, חנוך ילדיו ועוד היד נטויה. נתון נוסף שיש להביא בחשבון על האזרח הישראלי הוא, כי בהתאם לדו"ח טאוב שפורסם לאחרונה, הוצאות 80% ממשקי הבית גדולים יותר מהכנסותיו. וכמה כסף נותר בתוכנית החיסכון לרכישת דירה? יבוא האוברדאפט ויעיד.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בשנת 1939 כתב זאב ז'בוטינסקי בגיליון "המשקיף" את הדברים הבאים: "אני מצייר לעצמי שהדבר שאנו מכנים אותו בשם "הצרכים האלמנטאריים" של אדם רגיל, אותו הדבר שהיום הוא צריך להילחם עליו ולבקש פרנסה ולהרעיש עולמות כשאינו מוצא פרנסה זו כולל חמישה דברים: אוכל, דירה, בגדים, האפשרות לחנך את הילדים והאפשרות להתרפא במקרה של מחלה."

בשורה אחת, לצד הצורך באוכל, בחינוך, בביגוד וברפואה, מציב מכונן הציונות הרוויזיוניסטית, את הצורך בדיור. מי ממשיכי דרכו אכן עומד מאחורי מילים אלו גם היום?

דירה לגור ולגדל בה את המשפחה והילדים הייתה בעבר זכות: המדינה "הבינה" כי כשם שעליה לדאוג לשירותי בריאות, רווחה, וחינוך, כך עליה לדאוג לדיור עבור אזרחיה. היום דיור הוא בבחינת "מוצר": בשוק ניתן לקנות אוכל, צעצועים, שירותי תרבות ו-כן, גם דירה. מי שיש לו משלם. מי שאין לו פשוט לא קונה. ומי המפסיד העיקרי? האוכלוסייה המוחלשת ממילא. זו שקונה אוכל בצמצום, צעצועים רק את המינימום, שירותי תיירות אין ידם משגת. דירה משלהם? חלום רחוק.

עוד מעט קט, יסגר המסך על תעמולת הבחירות, קול ההבטחות והנאומים יידום, ותגיע העת להפיק קבלות על המצע בו נפנפו המועמדים בחודשים האחרונים הלוך ונפנוף, רמוס אחר ונפנוף. או אז נגלה, מיהי המפלגה אשר תרים את הכפפה, ומגיבובי מילים, נתונים, וועדות, ודוחות תקום ותיתן מענה לקורת גג אחת יחידה לאזרח.

]]>