בחרתי לסלוח...

ייסדתי את מפלגת "ובזכותן" מרצון אמיתי לסייע למגזר שבו אני חיה. על מנת לדרוש את זכויותיהן של עשרות אלפי גננות, להילחם על נערות שאינן מתקבלות לסמינרים ולהילחם על כל נערה כזו, כאילו הייתה בתי.

מהרצון לשמש כתובת למצוקותיהן של נשים, להפריח בליבן את התקווה שאבדה, ולהשיב בהן את האמונה, מחדש ייסדתי אותה, כי המגזר שלי עובר תהפוכות, וכי חרדים עובדים זקוקים לייצוג בבית המחוקקים, מתוך ידיעה שהמילה "חרדי" לא חייבת להיות מילה נרדפת ל"עני".

בחרתי להיות שם למען חרדים עובדים - כי הם בעלי משפחות. בחרתי להיות שם למען גננות ומורות שאינן מקבלות מלוא זכויותיהן - כי הן בעלות משפחות.

בחרתי להיות שם למען אותן נערות שיושבות בבית בזמן שכל כיתתן בסמינר "ייחודי" כי הן הבנות שלנו. בחרתי לשלם מחיר כבד, מראש. ואני משלמת אותו, בתודה ובאהבה רבה לבוראי, שממנו הכל, כי המטרה, לכשתוגשם, תעניק חיי רווחה לכל החפצים והעוסקים בעולם התורה.

והחשוב מכל: בחרתי לסלוח.

אתמול חמדו לי לצון, והזמינו אותי לפאנל בחיפה לשעה 17:00 כיוון שאלי ישי הבריז להם. התעקשו שאקח מונית, ע"ח אגודת הסטודנטים, עד 1,500 ₪, מת"א לחיפה. מרבית הפאנלים, מתואמים בטלפון. נסעתי, ולא היה שם איש.

הרגשתי אכזבה, לא בגלל שלא היה שם כלום, וכביכול מישהו מטומטם חושב שזה מצחיק, התאכזבתי - כי לא זו דרכה של תורה.

אחד העקרונות שלי, הוא שגם אם אני לא משלמת, מישהו משלם. וגם אם יש לי אישור לנסוע במונית לחיפה, על "חשבון אגודת סטודנטים", זה עדיין כספו של ציבור, ויש לנהוג בו ביראה. נסעתי ברכבת, ו"עמדתי בניסיון", ולא נכנעתי לנוחות, לפזרנות ולבזבוז בהם נוהגים חכי"ם מכהנים.

התאכזבתי, ועדיין, בחרתי לסלוח. אני סולחת לאותו אחד שחשב שזה מצחיק, כי אני מבינה את הפחדים והחששות שלו. אני בוחרת לסלוח לכל אותם שחושבים שאני יוצאת נגד דעת תורה רק כי אני לא חושפת את שמו של הרב שנתן לי דעת תורה, כיוון שכיום עולם התורה מתנהל בפחד ותורת ה', לצערי, שבויה בידיהם של עסקנים.

אני סולחת לכל מי שמגדף אותי רק כי ביקשתי לפרסם את עצם קיומי בעיתונות החרדית. אני סולחת כי איני דנה איש, לא לחובה ולא לזכות, זה תפקידו של השופט את כל הארץ, לא תפקידי. אני בוחרת לסלוח, ואני בוחרת לקוות.

יהי רצון, שהבחירות שלנו ישקפו תמיד את התקוות שלנו, ולא את הפחדים שלנו.

]]>