לפני כשלוש שנים עמדתי בצומת דרכים עם תינוק חדש שנולד, ילד לפני כיתה א', ונסיכה אחת באמצע. הרגשתי שהחיים המקצועיים שלי משתלטים על החיים האישיים שלי.

כעורכת מגזינים שכירה, העברתי את רוב שעות היום בין קירות המערכת ובתי הדפוס והילדים. ברוך ה', בורכתי במשפחה תומכת שעזרה מאד.

אבל המחשבה שלא אוכל לתת לתלמיד "שלום כיתה א'" את הזמן ותשומת הלב שמגיעה לו, עם דגש על תשומת-לב, העבירה בי חלחלה מעורבת ברגשות אשמה, אוי רגשות האשמה...עם כל הסיפוק ואהבה לעבודתי, אני אמא הרבה לפני הקריירה שלי.

בנוסף הרגשתי שאני יכולה ליצור הרבה יותר, לעשות הרבה יותר, לנצל את הזמן שלי בצורה חכמה יותר. אבל הפחד משינוי הוא המעצור הכי גדול שיכול להיות - מה יהיה ואיך אעבוד מהבית? ובלי משרד? ובלי חברה? ובלי תלוש משכורת בתחילת החודש? ומשמעת עצמית לקום בבוקר? בטח אשאר עם פיג'מה כל היום...לא היה לי מושג איך אני עושה את זה.

דבר אחד כן היה לי - וזו אמונה שאנו מהלכים במסלול ששמו "הכל לטובה" וכל צעד שאנו צועדים הוא לעבר עתיד טוב יותר. המפתח היה להאמין שהקב"ה מחזיק במפתח הפרנסה והוא שכותב למעלה כמה נכניס בחודש, גם אם זה חודש שאנו עובדים בו מצאת החמה עד צאת הנשמה וגם חודש שבן אנו נופשים באי בודד.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בספר חובת הלבבות כתוב: "יהיה בטחונו בה' שלם, ואל יחשוב, כי פרנסתו תלויה בסיבה מן הסיבות, ואם תימנע אותה סיבה לא יגיעו אליו מזונותיו, אלא יבטח בה' וידע שאין לפני ה' מניעה באיזו דרך לשלוח לו את מזונותיו, אלא ה' יפרנס אותו במה שירצה, ובזמן שירצה, ובאיזו דרך שירצה."

במבט מפוכח ובהודיה לטוב ולמיטיב, לאחר שלוש שנים, הגשמתי כל כך הרבה חלומות מקצועיים כמו השקת אתר הלייף סטייל DOSSIT GIRL, התמחות ביעוץ לעסקים מתחום הלייף סטייל והפקת וסטיילינג להפקות אופנה ועוד ועוד, והכי חשוב - אני שם בעיקר בשביל ילדיי ובשביל ביתי שלי.

אז אם אתן בצומת דרכים בחייכן דבר ראשון קחו סידור ופשוט תתפללו לאבא שבשמים, לא תאמינו איזה "פרוטקציות" הוא יכול להפעיל בשבילכן.

]]>