את החירות שלנו ושל אבותינו אנו מנציחים מידי שנה ע"י עריכת ה"סדר" כמקובל. הרבה ממנהגי הסדר כיום נובעים מליל הסדר ההיסטורי הראשון, בו היו נהוגים דברים לחירות כהסבה ונאכלו ונשתו דברים כמצות ויין, אך מפתיע להתבונן שדווקא אותו ליל הסדר אמנם לא היה כלל ב"יום השנה" הראשון לנס היציאה, כי אם עפ"י ציווי הקב"ה הוא התקיים בליל השחרור, ובעוד עם ישראל מבחינה פיזית מוגדר כמשועבד כבר נצטווה לחגוג את חירותו.

הייתכן כדבר הזה? מדוע שהקב"ה יצווה דבר שכזה? לחגוג "מראש" עוד לפני השחרור עצמו?

אחת התובנות הגדולות ביותר בתהליך הצמיחה האישית היא כי "מחשבה יוצרת מציאות", (מה שמכונה בעגה הסוציאלית המקצועית "אפקט פיגמליון"- נבואה המגשימה עצמה).

בעוד הסדר הקיים של האדם הנורמטיבי הוא- "DO"."HAVE"."BE" כלומר: תהיה ותתנהג בצורה מסוימת, שיהיו לך דברים מסוימים על מנת שבסופו של דבר תהיה מי שאתה רוצה להיות, התהליך הנכון הוא: "BE"."DO"."HAVE"משום שאם תשאל עצמך תחילה מי אתה רוצה להיות, כבר תמצא את הדרך הישרה מה לעשות ומה לא לעשות בהתאם לרצון זה ועפ"י התוה"ק המנחה אותך ומה שמוליכים אותך משמים ובסופו של דבר גם יהיה לך מה שתרצה.

הנשמה היא בעלת פוטנציאל לא מוגבל, אך אנו צריכים "לראות" ולהאמין כדי לצאת מהמוגבלות הפיזית ותהליך זה מתחיל במחשבה. כדי להיות חופשי צריך ראשית כל "לראות עצמך כאילו יצאת ממצרים".

גם לשעבוד ישנו חלק גדול בתהליך ההערכה העצמית של עם ישראל. המהר"ם חאגיז זצ"ל פירש על הפסוק "ותמלא הארץ אותם ויקם מלך חדש" כי כל עוד שהתורה היא זו שמילאה אותם והעניקה להם את מהותם וערכיות עצמית עליונה לא רדו בהם הגויים. הגזירות הרעות והשעבוד המר החל רק כאשר "ותמלא הארץ אותם" - ה"ארציות" והנחיתות ביחס ובהתאמה לגויים מילאה אותם, וממילא גם השפיעה על מצבם האישי והערכתם העצמית- "כעפר".

הערכתם העצמית הנמוכה כעם, מסיבות שונות, היא זו שהובילה על פיו באופן ישיר ומדרבן והיוותה סימפטום מובהק לתחילת השעבוד.

החיבור שלנו לחיוב לראות עצמנו "כאילו יצאנו ממצרים" אינו כ"כ מופקע א"כ כנדמה מתחילה, בעקבות המחשבה שגם הם נעזרו בעבר בכח הדמיון כאשר היו עדיין בשיא שעבודם ליל היציאה הגדולה ממצרים ונעזרו בכח המחשבה הזו. גם משיחת הדם על מפתן הבית ולא בחוצות העיר נועדה כדי לחדד להם את ההבנה הבסיסית ראשית כל "מבית" שהם בני חורים, כיון שהדרך לחופש וחירות מתחילה בראש.

ליל הסדר א"כ אינו רק ציון היסטורי אלא ג"כ "מתכון לחירות" פנימית. "מצרים" מלשון "מיצר", מסמלים את הצמצום והמוגבלות שלנו, ע"י חסמים ומגבלות שונים, חוסר ביטחון, תאוות, יצרים וכדומה, ומלמדים אותנו את הדרך לחירות הפנים העוברת תחילה בחדרי הראש ובכח המחשבה והדמיון.

הכותב הוא מלווה רגשי לנוער נושר וקבוצות סיכון ומעביר סדנאות לקידום והעצמה בשפת המוזיקה. לפניות והארות: avrahamx2@gmail.com

]]>