חוץ, רחובות של עיר חרדית – לילה

ככה מתחיל תסריט, אפילו רע. יצאתי להליכה כמידי ערב, אבל הערב שאחרי יום הבחירות.

לא יכולתי לספור כמה פעמים דרכתי על דיוקן פניהם הקרועות והשסועות של מרן, מלאך האלוקים – הרב קנייבסקי, הרב אוירבך, ר' דוד אבוחצירא, אדמורים חסידיים מחצרות שונות והשם יודע מי עוד.

פעם כשהייתי רואה איזה פשקוויל של קופת העיר עוד הייתי מרימה ושמה בצד מתוך יראת כבוד, אבל זה? זה היה גדול עלי. לא הייתה מדרכה, רק קרעי ניירות, סיסמאות חלולות מתוכן וחלקי פנים של גדולי ומאורי הדור, זצ"ל ושליט"א.

מי אתם ההורים שמחנכים את ילדיהם לשנאת מחנה האחר?

גם אני הייתי ילדה ואחיי היו ילדים והשיח הפוליטי לא פסח על ביתנו, חדרי הילדים, שולחנות השבת וסורגי החלונות שהתמלאו במרץ נעורים בשלטי המפלגות, אך מעולם לא חשבנו לקחת את מי מהרבנים ולקרוע אותו לגזרים.

מי אתם הרב'עסים בחיידר שמלמדים, אולי בין השורות או מתוך התעלמות מכוונת שכל האמצעים כשרים?

מי אתן מורות בית יעקב וסמינרים שמסבות ראש ושותקות?

מי לוקח אחריות על הביזיון החינוכי הזה?

מילא פרופיליהם המהודרים של יושבי ראש המפלגות אשר מתחילים בבתי דפוס מיוזעים ומסיימים בפארק אריאל שרון (להלן: "חיריה"), אף על פי שלדעתי אין זה מכבודם כצלם אנוש וכאנשי ציבור.

ודאי לא כמי שמתיימרים להיות 'שלוחי דרבנן' זו דרכה של מערכת פוליטית עקובה מנייר ורפש, אך איפה הגבול? היכן הקו שאותו אסור לחצות משום ביזוי תלמידי חכמים?

האם גדולי ישראל הם כלי לצרכים פוליטיים, הם משרתים אתכם, הח"כים והעסקנים, או אתם אותם? כי כמו שהמדרכות פה נראות, עושה רושם שכשאמרתם לנו 'קידוש השם' זה היה לגמרי בציניות?!

]]>