השבוע פגשתי את ג' שהיה מסורב גט למעלה מ-8 שנים, בסיפורו המרגש גולל בפני את מסכת תלאותיו.

נישאתי לפני כ-13 שנים. בעברי השתייכתי לאחת מהקהילות החסידיות הסגורות ביותר. בחסידות שלנו היה מקובל שההורים בוחרים בעבורנו את השידוך. מאחר והייתי קצת שובב אבא שלי הסכים לכל הצעה. אני זוכר את היום בו אבא שלי קרה לי ואמר שנמצא שידוך בעבורי.

הכל התגלגל כ"כ מהר. ראיתי את הבחורה למספר דקות. לא יכולתי להתרשם מהאישיות שלה או לבדוק התאמה, בכל מקרה ההחלטה לא הייתה שלי. התארסנו, ותוך זמן קצר מצאתי את עצמי עומד מתחת לחופה עם בחורה שאינני מכיר כלל.

הייתי אופטימי, רציתי ממש שזה יצליח אבל כל הניסיונות שלי העלו חרס, אנחנו פשוט לא התאמנו. לה היו ציפיות שאהיה משהו שאני לא ואני ניסיתי לרצות עד שכבר לא יכולתי, כמה זמן אדם יכול להתכחש לעצמו.

לאחר הלידה השנייה כאשר אני עוד לא מעכל עדיין את לידת בני הראשון חשתי חנוק . ניסיתי לדבר עם אשתי דאז שהיא באמת אדם טוב ולהסביר כי יש בי צדדים נוספים שמבקשים לקבל ביטוי ואני מבקש את ההתחשבות שלה כדי שנצליח לגשר על הפערים.

אשתי שהייתה שקועה כל כולה במה יגידו ומה יחשבו עלינו בקהילה הייתה אטומה אלי והתעלמה מהמצוקה היום יומית שלי.

חשבתי שאם אצא לעבוד ואבלה את יומי מחוץ לבית ייטב, אבל רעיתי סברה אחרת והמתח בבית התעצם.

יצאתי לעבוד ובמקביל התחלתי לחשוב ברצינות לצאת מהקהילה החסידית אליה השתייכתי, לא לעזוב את הכל, רק לעבוד את ה' בדרך אחרת, שונה מהדרך שעליה חונכתי ומימנה אני כ"כ מסתייג וזאת בלשון המעטה.

שיתפתי את רעייתי בהחלטתי לעזוב את הקהילה והיא לא הייתה מוכנה לשמוע ואם עד עכשיו המצב בבית היה קשה באחת הפך לבלתי נסבל.

הפכתי למשוקץ בביתי, אשתי עשתה כל שביכולתה להרחיק ממני את הילדים ואם עד כה שיתפנו פעולה בכל הנוגע לילדים הרי שמעתה הפכתי ממודר.

עזבתי את הבית ושמתי פעמי לבית הדין הרבני, הגשתי תביעת גירושין. קיוויתי שבמהרה אוכל לשים לסבל שלי סוף אך מהר מאוד התבדיתי. רעייתי, אשר הייתה עסוקה במה יגידו בקהילה סירבה להתגרש ומשכך הגישה תביעת שלום בית.

לגרסתה של רעייתי אני עובר משבר אשר ככול הנראה יחלוף. רעייתי טענה כי היא אוהבת אותי ומוכנה לקבל אותי ובלבד שאסור מדרכי הרעה ואותר על הרעיון של יציאה מהקהילה .

רעיתי דבקה בעמדתה כי היא מסרבת להתגרש וטענה כי היא אישה טובה שמשבשלת, מנקה והולכת למקווה. לצערי הדיינים קיבלו את עמדתה והורו על שלום בית.

חזרתי לביתי, חשבתי כי אשתי תהיה נכונה לפחות להקשיב אבל מהר מאוד התבדיתי. רעייתי התייחסה אלי כפי שמתייחסים לאדם שנטרפה עליו דעתו והציעה כי אלך לטיפול פסיכיאטרי .

אט, אט החל הסיפור שלי לצאת מגבולות הבית ולהתפרסם גם בקהילה. נאלצתי לעזוב את עבודתי ותוך זמן לא רב חשתי כי אני חייב לעזוב את העיר. המבטים, ההתלחשויות ההערות איימו לשבור את רוחי. בקשתי מרעייתי לעבור דירה והיא סירבה לא הייתה לי ברירה ועברתי להתגורר בעיר אחרת.

פניתי שוב לבית הדין ועדכנתי בהתפתחויות ושוב חזר הסיפור על עצמו. כך במשך 8 שנים אני פונה ומתחנן שוב ושוב לסיים עם מערכת היחסים שהייתה לי עם אשתי ללא הצלחה.

בשלב מסוים הבינו הדינים כי אין סיכוי לשלום בית והמליצו על גירושין אבל רעייתי התעקשה להישאר נשואה בכל מחיר .

לא אלאה אותך בלילות מחוסרי השינה ורוויי הדמעות, לא אספר לך על ימים שלמים שהעברתי בכותל והתפללתי לישועה. עד שחמל עלי ה' ולפני שנתיים הסכימה רעיתי להתגרש. ויתרתי על כל הרכוש ונותרתי חסר כל. למרות שחלפו כבר שנתיים אני עדין חובש את הפצעים ומנסה להתאושש.

עגינות וסרבנות גט אינם נחלת הנשים בלבד, יש גם גברים המבקשים לסיים את נישואיהם ללא הצלחה והם כלואים במקום מימנו אינם יכולים להתנתק.

כיום, אין הגדרה אחת של המושג סרבנות גט, לפי הנהלת בתי-הדין הרבניים, סרבנות גט משמעה כי בית-הדין הגיע להחלטה על כפיית גט או חיוב גט אלא שאחד הצדדים מסרב. גופים שונים, ובהם מבקר המדינה, סוברים כי הגדרה זו היא מצמצמת מדי.

כאשר הליכי גירושין בין בני-זוג מתמשכים לאורך תקופה בשל סירוב של אחד מבני-הזוג לגירושין, יכול בית-הדין הרבני לפסוק על גירושין. פסק-הדין יכול להיות בלשון של כפייה, חובה או המלצה. במשנה ובתלמוד נקבעו מספר עילות כפייה מפורשות, כגון: מאיסה מוצדקת, סכנת חיים כתוצאה מהמשך קיומו של קשר הנישואין, עקרות ונישואין אסורים.

בין הפוסקים קיימת מחלוקת בשאלה, האם מדובר ב"רשימה סגורה", או שמא ניתן לצרף לרשימה עילות נוספות הדומות במהותן. הלכה למעשה, בתי-הדין נרתעים מכפיית גט כאשר עילת הגירושין אינה אחת מהעילות שצוינו לעיל.

מדין תורה, לא נדרשת הסכמתה של האישה לגירושין ואולם, בעקבות תקנות רבנו גרשום מאור הגולה. מלפני כאלף שנים, נקבעה הלכה שלפיה אין מגרשים את האישה בעל כורחה.

כאשר אנו מדברים על מסורבי גט, הרי שההלכה היהודית מוצאת פתרונות לסיטואציות אלה.

על פי חוקי מדינת ישראל ניתן לשאת אישה שנייה לאחר היתר מאה רבנים שמגובה בהיתר מיוחד של הרבנים הראשיים לישראל. על פי הרבנות הראשית היתר כזה יינתן רק במקרים מיוחדים של מחלת נפש קשה. האמצעי מופעל גם במצבים של עגינות הגבר, כשאישה מסרבת לחיוב גט שפסק עליה בית הדין. נוהל זה הינו נוהל חריג ומעטים הפעמים אשר עושים בו שימוש.

הסנקציה המרכזית שנדונה בהלכה כלפי אישה המסרבת להתגרש היא שלילת דמי המזונות. לדעת רבי אליהו מזרחי, הרא"ם, הגם שרבנו גרשום אסר גירושי אישה בעל כורחה, ניתן לשלול מן האישה את מזונותיה, אם היא מסרבת להתגרש. ואולם, דעה זו לא התקבלה על דעת רוב פוסקי ההלכה. לפיכך, הלכה למעשה, אין בתי-הדין נוהגים להשתמש בכלי זה לשם כפיית גירושין על האישה, אלא בנסיבות חריגות.

לסיכום נאמר כי על אף ההלכה העקרונית שאין לגרש אישה בעל כורחה, ישנן נסיבות שבהן הכריעו הפוסקים שחרם דרבנו גרשום לא חל, וניתן לכפות על האישה להתגרש, וזאת באמצעות הפקדת גט וסכום הכתובה בבית-הדין והענקת פטור מתשלום מזונות לאישה, מרגע השלשת הגט והכתובה ואילך.

הפתרונות ההלכתיים של מסורבי הגט פשוטים יותר מפתרונות ההלכתיים של מסורבות הגט ועגונות ההבדל בפסקי ההלכה נעוץ בחומרת העניין. האיסור על אישה להינשא לשני גברים ו/או לנהל מערכת יחסים עם גבר בעודה נשואה הינו איסור דאורייתא חמור אשר השלכותיו חמורות.

אישה המתעברת מגבר אחר בעודה נשואה עלולים ילדיה להיות מוכרזים כממזרים ופסולי חיתון.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לעומת זאת, בעבר היה נהוג כי גבר אחד נשא מס' נשים והאיסור הינו מתקנת חכמים ובהתאם לחרם דרבנו גרשום.

מכל מקום זוגות הנמצאים בסיטואציה כזו הייתי ממליצה להזדרז ולסיים עם העניין מה שיותר מהר שכן הנזק שנגרם למסורב או מסורבת הגט מקיים עילת תביעת נזיקין .

מעבר לזה השנים שחולפות לא יחזרו ועדיף לסיים עם מערכת כושלת מה שיותר מהר ולהיפתח להזדמנויות נוספות .

כל זאת מבלי להתייחס לטובת הילדים המשותפים אשר בוודאי סובלים יחד אתכם והנזקים שנגרמים להם בעקבות העימותים בינכם – אשר אחריתם מי יישורנו.

הכותבת הינה עו"ד ומגשרת בתחום דיני המשפחה, אין באמור יעוץ משפטי או תחליף לו .

]]>