אני חושבת בכאב כמה עוד יתגעגע לחבק את מי משבעת ילדיו

להדביק נשיקת לילה טוב למצח

לתת חיבוק על מבחן מוצלח, ליטוף ומזור לפצע כואב,כמה היה מוכן לתת אפילו כדי לנזוף במי מילדיו.

תאהבו את הילדים שלכם!

כאן ועכשיו, ובכל רגע!

תחבקו אותם כאילו זה החיבוק האחרון.

אם רק נשכיל לקחת את המסר הזה ולראות בכל ילד וילדה שלנו חלק אלוק ממעל,פקדון יקר
נדבר איליהם בכבוד, כן דווקא בזמנים לחוצים כמו ערב פסח..

דווקא כשהילד לא סר למרותי,לא ממשיך בדרכי,מורד ומתרחק

דווקא אז להתעצם ולקרב אותו בחיבוק חם ואוהב,חיבוק שאינו מותנה ואינו תלוי בדבר.

הגעתי מהלוויה הקשה עצובה ועצבנית הביתה, טפטופי אוקונומיקה על שמלת השבת היקרה של נעמה, הבטחות סרק של הילדים לסיים את הבוידעם, צביעה מפוזרת תוך כדי צביעת הספה הקומקום החשמלי והשטיח, לא רואה באופק את קו הסיום ובדיוק חברה טובה שלי יצאה לה לנפוש בימים אלו במקום קסום.

אני לוקחת נשימה ארוכה, מוחה את דמעות הצער והתיסכול, מאלתרת ארוחת ערב פסחית, מוותרת הפעם על אמבטיות לסרבנים.

בלילה מאוחר עוברת ממיטה למיטה מנשקת עשרה לחיים חמימות, סולחת על חוצפתם על טפשותם, מוחלת על כל האכזבות וההבטחות.

מחבקת כל אחד ואחת.

כאילו זה החיבוק האחרון.

]]>