"כנגד ד' בנים"

"ארבעה" הינו מספר ארבע בולט בהגדה: ארבע קושיות, ד' כוסות, ד' בנים, ד' גאולות, ד' קושיות. הגאון מוילנא ביאר שהמספר המככב ארבע בא לרמז לנו כנגד ארבעה שחייבים להודות לה' בברכת הגומל: יורדי הים, הולכי המדבר, יוצאי בית האסורים וחולה שנתרפא מכיוון שכל ד' בחינות אלו נתקיימו ביוצאי מצרים.

עוד מבואר שישנה הקבלה בין ד' הקושיות לד' הבנים וכל קושיה כנגד בן אחר. המצה כנגד חכם, המרור כנגד רשע שרואה רק את הרע והקשה, מטבילין כנגד התם, והסבה כנגד שאינו יודע לשאול (ורק דבר גדול כהסבה יכול לעוררו).

ד' בנים כפער בין-דורי

ארבעת הבנים מייצגים ארבעה דורות במארג חיינו: הסבא הוא "חכם" המקיים את התורה כולה, שריד לדור דעה שהלך ונכחד, אך הבן יצא אנטי-תזה, מתריסן "רשע" שכפר בכל מנהגי אביו והפנה עורף למסורת מבית ישראל הסבא, בנו שלו, ה"תם" הוא כבר פועל יוצא של אחד שרואה שסבא כן נוהג כך אך אבא הרשע לא.

והתוצאה ל"ע שאח"כ כאשר נפטר לו הסבא החכם ודורו, נולד דור רביעי שכבר "אינו יודע כלל לשאול", כיון שהסבא רבא שלו כבר נפטר בכלל, הסבא שלו רשע והאבא שלו תם והוא- אנה הוא בא?..

כנגד ארבעה בנים, כנגד ארבעת שלבי החיים.

אך אל לנו לקחת רחוק כ"כ את מודל ארבעת הבנים, והוא יכול לשמש אותנו אף כמטאפורה לחיינו אנו. ניתן לומר גם כי ארבעת הבנים הינם למעשה בן אחד אשר בו מהולים לעיתים שונות התכונות הנזכרות בהגדה, ברם נראה להוסיף ולהטעים כי מדובר על ארבעה פרקים בחיי כל אחד מאיתנו: "תם" –זהו גיל טל ילדות, אז ממטירים עלינו מסרים, ואנו מקבלים אותם בתום ללא כל ערעורים ושאלות.

ה"רשע" זהו גיל ההתבגרות, אז נוטים נערים למרוד ביסודות עליהם חונכו, מתוך ביטחון כי הם הם הצודקים וכי ידם על העליונה. ה"חכם" כבר ביטא את יצר הפורקן שלו והחל להתעטף ברוח בגרות אותה מובילה החכמה. תקופת ה"שאינו יודע לשאול" היא תקופת הינקות או השיבה, כאשר דעת האדם אינה שפירה עליו. גם אז יש להראות יחס הולם ולפתוח לאיש בדרך ההגדה שלו.

"איזהו חכם"?

מיהו חכם? "הסבא מקלם" ציטט בהקשר זה את דברי הפילוסוף סוקרטס שהיה אומר כי יש הסבורים שחכם הוא מי שיודע הכל (כמו לדוגמא פילוסוף מודרני יותר וכופר בשם אוליבר קאמי שכתב בספרו שיש לו תשובות על כל השאלות, חוץ מאחת- 'למה לא להתאבד'..) אך לפיו, חכם הוא מי ש"יודע שאינו יודע". מושג זה מתאים וחופף למונח "תלמיד חכם" שכל ימיו הוא בבחינת תלמיד המתלמד להתחכם, וזהו חינוך כל ימי חיי האדם עד בלי תכלית, כי האדם צריך להתחנך תמיד ואז יעלה מעלה מעלה ע"י חינוך.

זהו "חכם"- הלומד תמיד, ומכל אדם.

"שאלת חכם חצי תשובה", נראה שיש בכך כבר הוכחה לחוכמתו של החכם בעצם כך שעושה את פעולת השאלה, הרצון לחקור וללמוד ולא להיסגר ולחשוב שהוא יודע ומבין הכל. חשיבה חכמה ופתוחה כזאת מובילה כבר חצי הדרך למציאת תשובה, וכן להמשך החכמה בגישה זו בשאלות שיבואו אחריה.. גם בסגנון השאלה עצמה ניתן לראות את החכמה אם נעיין בחקירת הבן החכם הנובעת מרצון להחכים ולדעת את שורש המצווה.

"איזהו רשע"?

מדוע הרשע נמצא בטקסט ההגדה בסמיכות לחכם? הרי מתאים שיהיה אחרון בסוף הבנים, בצד השני של המתרס?
אלא, כשהרשע נמצא סמוך לבן התם או שאינו יודע לשאול, זה מסוכן והוא עדיין יכול להשפיע עליהם ולקלקלם, לכן שמו אותו ליד החכם שכבר ידע איך לענות לו ולהקהות את שיניו מבלי ליצור אצל עצמו ספיקות ובלבולים. (עשר קדושות תנינא)
"יעזוב רשע דרכו". שאל האדמו"ר מקוצק "וכי לרשע יש דרך? בוץ יש לו, לא "דרך"?" אלא הכוונה שיעזוב את המחשבה השגויה הזו כאילו יש לו דרך, את זה, שיעזוב!

מה הלימוד מהרשע? הגמ' במגילה מביאה ש"והיה" זה לשון שמחה (לעומת "ויהי" לשון צער), א"כ מדוע בשאלת הרשע מובא "והיה כי ישאלך בנך לאמור.." איזה שמחה יש בשאלת הרשע? אך יש ליישב עפ"י תירוצו של ר' יונתן אייבשיץ על מכת דם (ממה שכתוב גם שם בלשון "והיה הדם") ותירץ שם של"דמים" יש משמעות כפולה והשמחה היא ב"דמים" שנהיה ליהודים (כסף) כשמכרו לגוים מים. וצ"ל בדומה שגם ברשע יוצא משהו חיובי - מוסר השכל, חינוך ולימוד בשביל שאר הבנים, "איך לא להיות"..

"איזהו תם"?

"תם מה הוא אומר – מה זאת" במדרש פליאה מובא: "מה זאת" אותיות "זה אמת" ללמדנו שהתם שואל שאלה תמימה- מתוך אמונה תמימה. (ולחיוב)

"תם מה הוא אומר": "מה" הוא אומר לא נאמר בחכם ורשע רק כדרך שאלה, וזהו גופא היסוד לחלק ביניהם. אפי' בשאלה תמימה כמו "מה" ישנן כמה גרסאות ו"מנגינות" לשאלה: יש "מה" מיתמם של ה"תם", יש "מה השוטים האלו רוצים ממני" מתריס של הרשע, יש "מה הפשט בזה" של החכם שרק רוצה להבין איך עושים יותר טוב ויש מי שגם "מה" שלא יודע לשאול.. לכל אחד ואחד מהם יש צליל וטון שונה לגמרי של אותו "מה" שאותו הוא גם אומר במנגינה אינדיבידואלית משלו.

מיהו "שאינו יודע לשאול"?

נשאלת השאלה, מדוע קורא המגיד לבן זה "שאינו יודע לשאול"? הרי הוא אינו יודע כלום בעצם, לא רק "לשאול"?
אך רבי שלמה אלקבץ טען מנגד: אין לך ילד שלא יודע "כלום". כל ילד מן השורה הוא כבר בבחינת "יודע".

הבעיה היא "שלשאול" אינו יודע ומפחד, כי יש לו מורא אביו עליו, כי כששאל פ"א משהו אז במקום להאיר לו פנים ולעודדו דחה אותו אביו בכעס ובקוצר רוח ובכן סתם את פיו. לכן בעל ההגדה מביא גם פתרון ו"תשובת המשקל": "את פתח לו"- בעידוד והארת פנים תפתח שוב את אותו פה שאתה סתמת.

המהרש"א במסכת שבת כתב על מי שאינו יודע לשאול, שאין הכוונה שהוא שותק לגמרי, אלא שהוא מתלבט עדיין 'איך' לשאול. האם לשאול כרשע או לשאול כחכם ולכן ב"את פתח לו" עונים לו "בעבור זה.." כמו בשאלת הרשע, כדי שידע מה צפוי לרשע וירצה לשאול כמו החכם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אגב זאת, הרבי מקלויזנבורג זצ"ל אמר פעם בסדר שערך באחד ממחנות ההשמדה, שמי שיש לו אמונה חזקה בהי"ת והוא "אינו יודע לשאול" קושיות והרהורים על ה' זוכה שנפתחים לו שערי תורה מא' ועד ת'.

ולסיום, מה תפקיד האם היהודית לארבעת הבנים?

"את פתח לו". נשאלת השאלה, מדוע כתוב "את" בלשון נקבה? המהרש"א במסכת סוטה אומר יסוד שהפסוק "תגד לבני ישראל" בא רק לאחר הפסוק "תאמר לבית יעקב" מכיוון שהאשה - היא "הבית" והיא זו שמהותית הרבה יותר לילדים, וממילא מובן שבנוגע ל"פתח לו" לחינוך הילדים, דווקא האמא היא הדמות הדומיננטית בבית ולכן היא הפותחת.

הגר"ח מצאנז יישב שמרומז כאן לפתוח בפניו את כל השערים ולתת לו מענה מושלם מא' ועד ת' כמרומז במילה- את וכמו שניתן לסמוך רק על אמא שתוכל לתת ולהעניק מתחילה ועד סוף באהבה שאינה תלויה בשום דבר, כאהבת אם מוחלטת ואינסופית.

הכותב הוא מלווה רגשי לנוער נושר וקבוצות סיכון ומעביר סדנאות לקידום והעצמה אישית בשפת המוזיקה. לפניות והארות: avrahamx2@gmail.com

]]>