לא בכדי אנו מסיימים את התפילה במילים ״ יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך״ כלומר רצה נא השם את מילות התפילה שהגינו בפינו ובבקשה קבל ברצון גם את המחשבות שרצו לנו בראש באותו זמן , שהרי בינינו לבין עצמנו במה אנחנו לא נזכרות במהלך התפילה?

וכבר אמרו הליצנים על כך בכפל משמעות שאם איבדת חפץ כלשהוא לך להתפלל וחזקה עליך שתיזכר היכן האבדה.

בחג האחרון של פסח התפללתי בבית הכנסת של חב״ ד באוונטורה שבמיאמי פלורידה. מחשבותי טיילו ונדדו לשנים עברו ומכיון שנאה ויאה לי הכינוי היהודיה הנודדת אשתף אתכם בחוויה.

התפילות הראשונות שטבעו עלי את חותמן היו בבית הכנסת של הרב הרשקוביץ ברחוב חבקוק בבני ברק. בזכות העובדה שגרנו ברחוב אלישע הסמוך, ובזכות חברותה האמיצה של אימי עם הרבנית חיה בידרמן, שבעלה כמו גם אבי היו נוסעים בימים הטובים לירושלים להסתופף אצל אדמוריהם. זכינו לארח את הרבנית בביתנו ולכן הלכנו יחד עימה להתפלל בבית הכנסת של אחיה.

מכיון שאני הייתי הבכורה והייתי מטופלת באחים ואחיות צעירים ממני, לא היתה לי הפריבילגיה לשהות זמן רב בעזרת הנשים. אך המעט שכן התאפשר לי עיצב את דפוסי התפילה שלי לנצח.

גם ממרחק של יותר מארבעים שנה עדיין חרותות בזכרוני דמויותיהן של אימי, הרבנית בידרמן ואחותה הרבנית שולמית הפטקה ובנותיה.

בכור היתוך זה עוצב בתודעתי בליבי ובנשמתי כוחה של תפילה. שם למדתי בגילי הצעיר איך נראית עבודת הלב של אם בישראל.

הייתי מהופנטת מהאופן בו שפתותיהן הגו את מילות התפילה, מתנועות הגוף שהעידו על ההכנעה, מהבעת הדביקות על פניהן, שאגות הבכי המטלטל וחסר המעצורים. שם לראשונה הרגשתי שנפל דבר. בהערכה ובהערצה קיבלתי את ההשראה ותחושת המתיקות שבתפילה.

אני אסירת תודה על הזכות שנפלה בחלקי וליוותה אותי כל חיי, עד עצם היום הזה בכל עת ובכל מצב.

בשנות העשרה הייתי משכימה קום בשבת ורצה עם אימי לתפילה בבית החסידים של גור אור החיים בבני ברק. מכל השטיבלעך של חסידי גור רק שם היתה עזרת נשים מסודרת. שם התוודעתי לכללי התפילה בציבור.

מתי יושבים מתי עומדים מה אומרים ומה מדלגים היכן שרים והיכן לוחשים. השירים והניגונים המוכרים מבית אבא הרחיבו את הלב והנפש .

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כמה שנים לאחר מכן עשיתי את הדרך מקצה אחד של העיר לקצה האחר, מכיון שבהשפעת חניכותי הגעתי לטישים של הרבי מויז׳ניץ. עוד פן נחשף בתודעתי לעבודת השם.

התחנה המשמעותית הבאה שלי היתה השטיבלעך של סאסוב, בגולדרס גרין בלונדון שבאנגליה.

הרבי מסאסוב כבר היה אז מבוגר וסבל מבעיות בריאות שהחלישו אותו ואת קולו. אבל לחגים הביאו בעל תפילה מיוחד מסטמפורד היל. מה אומר ומה אדבר שפתיים יישקו. והיה קולו ערב ותפילתו מקובלת.

המרחק מביתנו לשטיבעל היה רב אבל להוציא מקרי חרום, כמו לידות והנקות שהצמיתו אותי לבית לא היה כח שימנע בעדי להנות מזיו התפילה.

כשעברתי לניו יורק הרגשתי תלושה כי לא מצאתי מנין שידמה או ישווה למה שהייתי רגילה.

ואז בשביעי של פסח כשכבר עשינו את כל הסידורים וההכנות לעבור לפלורידה, הוזמנו לחברים למונסי . בחג הלכתי להתפלל בבית הכנסת של הרב רוטנברג בפורשיי. זהו! התאהבתי מהתפילה הראשונה. אם אתבקש להגדיר את ההרגשה אומר במילה אחת "געשמאק" מי שלא שמע את הרב אומר ברכות השחר לא יכול להתחיל את היום. באופן שהוא אומר את היהי רצון שאחר הברכות מקופלת תמצית הנשמה של היום הבא. שלא לדבר על קריאת התורה, הדיוק המופלא והאינטונציות שבקולו מספרים ומקימים את הנקרא לחיים. אני כה שמחה שיש שכר הליכה, כי הדרך לבית הכנסת ארכה כשעה לכל צד אבל כל פסיעה שווה. עד כמה שזה נשמע מופרך אחרי תפילת שביעי של פסח ויתרנו על המעבר לפלורידה והיגרנו למונסי. כוחה של תפילה. את חג הפסח חגגנו השנה במיאמי שבפלורידה. הקב״ה זימן למלוננו מנין של חסידי הרב פינטו. לראשונה התפללתי בנוסח של ספרדים והחוויה היתה גדולה, כל כך שונה מכל מה שאני רגילה. ונהניתי הזכיר לי את האופן שבו היינו מתפללות בבית הספר. כל מתפלל קורא קטע לפי סדר הישיבה שרים כולם קטעים מסוימים, פן חדש בשבילי. ההטעמה של האותיות הגרוניות, קריאת ההפטרות, הרב דורש. ואת תפילת החג האחרון כפי שציינתי התפללנו במנין בחב״ד. מכיון שאחרון של פסח נפל בשבת השנה, לכן אומרים את תפילת יזכור בית הכנסת היה מלא מפה לפה. הייתי בהלם ממגוון הטיפוסים שנהרו לבית הכנסת ברגל וגם במכוניותיהם. אבל לא ויתרו על תפילת החג, אנשים שלא הייתי מתערבת על שקל.. ששייכים לעם שלנו. דמויות עם לוק הכי גויי, הסתופפו בקורת מקדש מעט לשאת תפילה. לפני כל קטע בתפילה הקריין מכריז את מספר העמוד שבו אוחזים באנגלית ובספרדית השפות המדוברות. הרב החבדניק טורח ודואג להוסיף כסאות גם בעזרת הנשים. ובקריאת התורה הוא מסביר למתפללים בשפה ברורה נעימה ומקרבת את משמעות הדברים. התפלאתי שאין הפרעות של ילדים קטנים, ואז כשיצאתי לכניסה ביזכור גיליתי שיש אולם נוסף. שם אספה הרבנית הצעירה את כל הילדים והתפללה איתם. ישר כח לרב מנדל רוזנפלד ורעייתו על עבודת קודש. יש מה ללמוד. ואז נדדו מחשבותי לאורך כל השנים וחשבתי לעצמי על הזרמים הרבים הקיימים ביהדות . כמו מלך שלו צבא ענק. לכל גדוד המדים שלו, הלבוש המיוחד לפלג המסוים ההמנון שלו צורת התפילה המסוימת. והמלך אחד! כמו תזמורת של כלים שונים שכולם נשמעים למנצח אחד ומפיקים מוזיקה שמיימית. אבל מה כוחו של הצבא? בהישמעו למלך אחד. השם גיבור מלחמה. ובמה כוחה של התזמורת? בהכנעה למנצח. למנצח הריעו להשם. וחשבתי על כך שלכולנו פנים. שתי אזניים אף ופה ואין אחד מאיתנו זהה לזולתו כך שבעים פנים לתורה. פנים נאמר ולא נאמר שבעים דרכים או כיוונים. כי כשם שפניהם שונות כך דרכיהם שונות, באופן שהם עובדים את השם אחד ועל כל אלה ימלוך השם בתפארה. רק שנדע להעריך זה את זה, ולקבל באהבה ובכבוד את הדרכים השונות. מי כעמך ישראל ! ]]>