לזרה לי מהיכן הגיעה המילה "מושלמת" לשפה העברית, אולם מרגע שהגיעה, הפכה לקיר אליו מתנפצות הטובות שבנשמות, הטובות שבבנות, הטובים שבימינו ובחיינו.

שאלתי תלמידי חכמים; הגידו נא לי – היש בתורה כולה את המילה מושלם? והקרוב ביותר שהגענו היה פירוש רש"י לתיאורו של משה, אולם גם זה היה בפרשנויות ולא במקור המקראי עצמו.

המילה מושלמת מציינת לכאורה העדר פגמים, מצויינות, איכות יוצאת דופן הבאה לכלל שלמות.

בין שאר הקשיים עמם מגיעים אלי מטופלי לקליניקה, הוא חוסר היכולת לקבל את עצמם כפי שהם, או את הזוגיות שלהם כפי היא, או את המציאות שלהם כפי שהיא. ותמיד תמיד תמצא שם ההשוואה השכלית (או הדמיונית) למשהו אחר שיכול היה להיות: לו רק הייתי יותר רזה, יותר חכמה, יותר שנונה, פחות מתלהבת, פחות נותנת, תמיד סרט המדידה הזה שטבוע בך בינך לבין מה שהיה יכול להיות, בינך לבין אחרות...בינך לבין מושלמות.

ואותו הדבר לגבי זוגיות; הקושי הגדול ביותר הוא לקבל את המציאות כפי שהיא, עם תיקונים ושדרוגים קטנים, אך בפועל, באמת כפי שהיא, את בן זוגנו כפי שהוא, על הטוב והפחות טוב שבו, ולהנות ממה שיש, מקטן עד גדול, בעוד שבפועל אנו לא מפסיקים למדוד ולהשוות בינו לבין אחרים, בינו לבין מה שרצינו שיהיה, בינו לבין המושלמות.

וכשאין מושלמות, יש שיפוטיות, וביקורתיות, וחוסר שביעות רצון, ודכדוך ומורא, וייאוש גמור. כי אין לשאלות שלך תשובות.

כשאת שואלת שאלות שאין עליהן תשובות, סימן שאת בכיוון החד סטרי שמוביל לשאול תחתיות, ומיהו אם לא יצר הרע שארב לך ושם מכשול בפני עיוור כאשר גרם לך להאמין שיש אישיות מושלמת, רק את לא זכית לכך, ויש זוגיות מושלמת, רק את לא הגעת אליה, ולכן את נופלת וצוללת ביאושך למקום שממנו אינך מצליחה לקום.

כמו סיפור אגדות על הנסיכה המושלמת שכולן כמוה, רק לא את. שיש לה שיער זהוב ועיניים כחולות, ואישיות מאוזנת ומדודה, בדיוק הפוכה לשלך, ויש לה בעל חכם ועשיר ומושלם, בדיוק הפוך למה שיש לך, ויש לה משפחה אוהבת ותומכת (גם כלכלית) ממש לא כשלך, ויש לה חמות נפלאה ואחיות תומכות, לא כמו שלך, ויש לה הכל, ממש הפוך משלך. אופס, איזה יאוש, איזה דכאון, איזה שאול.... אז זהו, שזה לא שאול, אלא פשוט שאול מעולם דמיוני, וששאלת משהו מעולם דמיוני הגעת לשאול, במקום לשאול את השאלות הנכונות.

אחיותי, כמוני כמוכן. גם אני לעיתים נופלת בפח הזה שנקרא "מושלמות", ורוצה את הבלתי אפשרי, וכשאני שוכחת לשאול את השאלות הנכונות אני מתמקדת באפילה במקום באור, בכל מה שחסר לי במקום במה שיש לי ובמי שאני – ואני לא מושלמת, ולעולם לא אהיה, אך יודעת כי אני שלמה, וכשאני נזכרת בזאת אני כבר יודעת את הדרך חזרה החוצה אל האור.

ברוח הימים האלו כשרחל, אשתו המופלאה של רבי עקיבא, מלווה אותנו על כל צעד ושעל, אני נזכרת בסיפור כיצד היו עניים מרודים ישנים על גבי קש ור' עקיבא בעלה האוהב היה פולה את הקש מתוך שערה, ובא אליהם אליהו הנביא בדמות אדם, דפק על דלתם וביקש לשאול מהם מעט קש.... וכיצד האשה המופלאה הזאת פתאום הבינה כמה היא עשירה... שיש אנשים שאפילו קש אין להם.... ובלב שמח נתנה לו את הקש שחסר לו.

זוהי תחילתה של הבנה, זהו תחילתו של מסע לעבר הקבלה, לא זו של הזוהר, אלא קבלה עצמית. לדעת מי אני, מהן תכונותי, מה יש לי ומה אין לי, אילו מידות ביכולתי לשנות ואילו לא, ובעיקר היכולת לראות את עצמי כאחד שלם, ממש לא מושלם, אך שלם.

כן, את בחורה נבונה, נאה, בת טובה, אמא טובה, עובדת מסורה, אך גם לעיתים אימפולסיבית, ולעיתים פסימית, ואין לך תמיד סבלנות לכל ילד וילד, ולא תמיד את יודעת להתאים את החצאית לחולצה ולא היה לך הבוקר אפילו חשק לשים שפתון... נכון! זו את. ולו רק יכולת בזה הרגע להגיד לעצמך: זו אני וזה שמי, ואני לא במושלמת, ויש לי ימים כאלו וימים טובים יותר, אך אני שלמה! אך, איזו חוויה נפשית שונה לחלוטין היתה לך.

לעיתים אני חושדת בשלטי הפרסומות שאולי גם להם תרומה לא קטנה אלו לנטייה שלנו להרהר באשה המושלמת, עם הגזרה הנפלאה שכל חצאית וחולצה נראות עליהן נפלא, זו שגורמת לגלגלי הדמיון שלנו לעבוד שעות נוספות על "הזכות" שנפלה בחלקה להיות כזו מוושלמת.... ואולי גם לדמיין על החיים שיש לה, בלי שמץ סבל או מאמץ, בלי תסכול או יאוש, בלי קושי או מרירות... כן הדמיון הזה שמעיף אותנו למקומות של השוואה, ושוב סרט המדידה הארור נשלף, ותמיד הוא איכשהו לרעתנו, ואז כמה רעות אנו יכולות להיות כלפי עצמנו, שיפוטיות וביקורתיות עם שאלות נוקבות של למה וכמה ועד מתי, שאלות שמובילו לשאול.

אך לא, שלטי הפרסומות הן רק תרומה של העת החדשה, וגם ההורים שלך שדרשו ממך להשקיע יותר בלימודים ולעיתים האירו תשומת ליבך, והעירו אותך מתרדמתך, הם רק תרומה לכך, העובדה שאת מחפשת מושלמות טמונה רק בך. איזה טעות שכלית שמקורה בטעות גסה, בלבול מילים ומושגים שמובילים אותך לתהות, לטעות, לשאול את הדרך לשאול.

אין מושלמות! אין אשה מושלמת ואין אדם מושלם. את תמיד יכולה לשאוף לשפר מידה אחת או שתיים, לרדת קילו או שניים, לטפח את הזוגיות שלך ולא להזניחה, לשאוף לתיקון עולם במעשה אחד או שניים, אך השמיטי מהמילון שלך את המילה מושלמות אם חפצת חיים את.

תקשיבי לי למסר חשוב חשוב; ישנם אין סוף מאמרים ופרשנויות על הכוונות שצריך לכוון בקריאת שמע המרגשת, ואני רוצה להציע לך עוד אחת ששמעתי ממקור שכבר מזמן איני זוכרת מיהו; לשם, אשר בצלמו ובדמותו נבראנו, יש לפחות שבעים שמות. וכל שם מציין תכונה ומידה ייחודית שלו, חלקן מצד הגבורה, חלקן מצד החסד, לעיתים הוא כל כך כועס עלינו בני ישראל שאנו שוכחים לומר לו תודה והוקרה על שהוציאנו ממצרים ורוצה למחות אותנו מעל פני האדמה ולעיתים הוא רב חסד, ומוחל לנו על כל פשעינו וחטאינו. רבי ישמעאל, שהיה כהן גדול בימי בית שני, מביא בתלמוד במסכת ברכות סיפור מדהים שקרה לו כשנכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים.

תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כיסא רם ונישא, ואמר לי: ישמעאל בני, בָּרְכֵנִי! אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונִענע לי בראשו...

הפנימי ולמדי, אם הקב"ה מקבל את ברכת הכהן הגדול שמידות הרחמים שלו יגברו על כעסיו, כך גם אנו. תגלי חמלה ורחמים כלפי עצמך, עשי את המיטב למתן את מידותיך הפחות נאצלות ואלו ששווה להשקיע בהן ולשפר, אך קבלי את עצמך כיישות אחת. את אחת ושמך אחד בעולמנו זה. השם אחד ושמו אחד, זהו גם העיקר השני שקבע הרמב"ם – השם שלם ואין אפשרות לחלקו לחלוקה מופשטת ואין דומה לו במהותו. גם את אהובתי יחידתי, שבצלם נבראת – אין עוד אחת כמוך בעולם כולו.

לכי וחפשי בין מיליארדי אנשים שיש בעולם – היש עוד אחת כמוך? בלי ציניות, בלי ביקורת ורשעות פנימית שאומרת "טוב שאין", הניחי את הרוע שלך כלפי עצמך בצד ולכי בדקי. אני יודעת עם איזו תשובה תחזרי אלי: "לא מצאתי". ברור שלא יפה שלי.

אין עוד בעולם כולו אחת ויחידה כמוך, עם שלל התכונות הייחודי שיש בשלם שלך, עם הסך המדוייק של הפלוסים והמינוסים, האיכויות שהגיעו למיצויים ואלו שבדרך, עם אלו שהשלמת שלא ניתן לשנות ועם אלו שלא תרצי לשנות בעולם.

את אחת ויחידה, שלמה בייחודיותך, את אחת. אין עוד אף אחת כמוך בעולם כולו ולא תהיה. ופעם הבאה, בין כל שאר הכוונות שאת מכוונת בקריאת שמע, הוסיפי גם את זו ותרגלי תובנה זו לפחות שלוש פעמים ביום.

אולי זהו אחד מסודות האושר- לחיות בקבלה עצמית.

ללא שיפוטיות

ללא ביקורתיות

וללא ציניות שהורסת כל חלקה טובה.

הביטי סביבך עכשיו עם עיניים פקוחות, לא כאלו המכוסות בדוק של דמיון ופנטזיה – הביטי באנשים המאושרים באמת, אלו שטוב להם, שחיים בשלווה פנימית ובאיזון.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אלו לא בהכרח האנשים העשירים,

אלו לא בהכרח הנשים הרזות ביותר,

אלו לא בהכרח אלו שכבר יש להן שמונה תארים או שמונה חדרים בבית.

לפעמים האמת היא הפוכה לחלוטין; אלו שיש להן כל כך הרבה מהיופי והשפע הגשמי רק רצות במירוץ אין סופי אחרי ה"עוד", אחרי השלמות שלעולם לא תגיע, ואלו המסופקים בחלקם, חיים עם מה שיש כשלם אחד גדול, יודעים להעריך את היש ולא מעצימים את האין, חיים כאחד שלם ולא מפורק ומרוסק לחתיכות, והאחד הזה נותן להם את הכח והעוצמה לחיות עם תשובות ולא עם שאלות. באור ולא בחושך, לשאת כפיים למעלה ולקבל את כל מה שהשם נותן לך באהבה וייחודיות.

ר' בונים מפשיסחא אומר שלעולם יהיו לו לאדם שני כיסים, באחד מונח המאמר 'אנכי עפר' ובשני 'בשבילי נברא העולם'.

זהו השלם.

לחיות בקבלה עצמית אומר גם לחיות בתוך שלם, לשים לב לתכונות והאיכויות הנפלאות שיש בך, לא להקטין את עצמך, להפטר מהשופט והמבקר והחלק הציני שבך, אינך זקוקה להם יותר, הם שייכים ליצר הרע שבקולו הבלתי נשמע אומר לך כי אינך מושלמת וגורם לחייך ליפול לשאול, שבא לנגוס בחייך כל חלקה טובה, ובמקום זאת פני לייצר הטוב, זה שמביא לחייך אור של אושר ושמחה של תחושת שלמות, זאת אני, אחת ויחידה בעולם כולו, אין עוד אחת כמותי. ותודה לך על כך בורא עולם שבראתני כרצונך.

הכותבת היא דוקטורנטית בבר אילן ייעוץ פסיכולוגי אישי, זוגי ומשפחתי

]]>